בס"ד
משני נפרדים לאחד: איך נזכרים בחיבור האמיתי בתוך פגישת שידוך?
"והיו לבשר אחד".
את החלק של הפסוק הזה שמעתם לא מעט פעמים.
פירושים רבים נכתבו, ושיעורים רבים נלמדו,
על הסוד הטמון בהיווצרותו של האדם הראשון וחוה אימנו.
לא היתה ביניהם נפרדות כלל.
הם היו אחד.
אנחנו, שחיים בפירוד כה גדול בעיקר בדור שלנו, לא זוכרים כלל איך זה מרגיש.
להבין שכולנו קשורים זה בזה, שיש לנו שורש נשמה אחד.
חלק אלוקה ממעל.
אבל בכל אחד מאיתנו ישנו ניצוץ שיודע,
שיש לי חלק באחר
ושלאחר יש חלק בי.
את החלק הזה צריך לגלות,
זה נסתר מעינינו, חומק לו כל פעם מחדש.
אנחנו ניגשים לפגישות כשניים נפרדים,
אז איך נחזור להיות בתוך ליבנו אחד?
אם רק תאפשרו לכל אחד מכם,
לא רק לוותר, להיכנע, לתת.
אלא פשוט לרצות להיזכר.
על ידי רצון פשוט של לבנות את הביחד.
לשים בצד לרגע את ״הלוואי ויהיה לי כיף״,
״הלוואי והיא תרגש אותי או תהיה יפה״,
״הלוואי ויהיו לנו דברים משותפים״.
ולשנייה פשוט להיות.
יש כאן נשמה, היא חלק ממני, באנו להתחבר.
זה תהליך, וממנו הפירות מתחילים לצמוח.
ואלו שני השלבים שמשנים את התמונה -
  • שלב ראשון – בדיקת השטח
    לבחון – האם זה מקום שבו בטוח עבורי להתמסר?
    אתה תעשה הכל כדי לגרום לה להרגיש הכי בטוחה שאפשר.
    את תבחני – האם זה מרגיש לי נכון? האם אני מרגישה בטוחה?
  • שלב שני – הניסיון להתחבר
    כאן אנחנו בודקים מה משותף בינינו (כי זה מה שמחבר),
    אנחנו בודקים אם יש הדדיות, אנחנו בודקים איך מרגיש הביחד.
ואם רק תניחו לרגע את מירוץ החיים והעומס,
ותתבוננו על עצמכם מהצד מאותו רגע שהסכמתם לשידוך,
אתם תתחילו להרגיש אחרת,
פתאום יגיעו מחשבות ותחושות אחרות לגוף – זוהי התחלתה של החיבור.
אז איך זה מרגיש?
טוב לתת לזה זמן.
במפגש הראשון,
חכו רגע עם השיתופים העמוקים,
חכו רגע עם הדחף של הרצון להראות את כל ההישגים המרשימים שלנו,
לא לדאוג, השם יודע את הערך שלכם.
עכשיו הוא רוצה לראות
אם אתם זוכרים מה זה הביחד.
ושתדעו,
אולי זה נשמע רחוק,
אבל הכל כבר נמצא בתוכנו,
עמוק בפנים הנשמה יודעת שהיא אחת.