כאילו היא לא חולה
אבל מרת אמי עליה השלום היתה בדיוק להיפך,היא קיימה את פשט הפסוק הנ"ל:
"דאָגה בלב ִׁאיש ישחנה, וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶּנָּה",
וכמו שפירש המצודת דוד:
כשבא דאגה בלב איש, ימעט וישפיל אותה מכמות שהיא.
כלומר יגמד אותה, ולא יעשה ממנה הרים וגבעות.
ודבר טוב יעשה, אם יוכל להתאזר בכוחו ולשמוח את הדאגה,
ולחשוב שלטובה בא מה שבא.
כך מרת אמי ע"ה,
כמעט עשר שנים היתה לה את המחלה הארורה הזאת ב"מ,
אבל כשהייתי מדבר ִׁאתה בטלפון, או בא לבקר אותה,
היתה מדברת כאילו היא לא חולה.
גם כשהיתה מארחת אותנו בשבתות אפילו בתקופה האחרונה,
היתה מתנהגת כאילו היא לא חולה.
אמנם נחה יותר,
אבל לא הראתה חלילה מצב רוח מדוכדך,
או עצבות וכדומה.
מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמודים 7-8