"אין כמו התורה!"
יעל תמכה מאד בלימודו של בעלה,
שמחה והרגישה בכך זכות גדולה ועצומה,
וגם נזהרה עד מאד שלא לבטלו מהתורה.
בלכתו ללמוד,
היו מלוות אותו ברכותיה הטובות:
ה' יברך אותך, תצליח,
שתהיה לך סייעתא דשמיא, חן וחסד.
סיפר הרב ציון,
כי בכל יום אחר שסיים את הכולל,
מיד בתחנת האוטובוס, באופן קבוע,
היה משוחח עם רעייתו בטלפון,
והיא היתה מתעניינת, איך היה בכולל,
איך היה הלימוד, מה היה וכו',
בהתעניינות רבה וכנה,
כמו שמתעניינים בנער שהולך פעם ראשונה לישיבה.
והדבר נתן לו הרבה חיזוק.
תדיר היתה מוסיפה אז את המשפט ששגור
היה על לשונה וחדור בעצמותיה:
"אין כמו התורה"!
זמני הלימוד בכולל היו קודש קודשים,
ונזהרה מאד שלא להפריעו מהם.
עד ימיה האחרונים ממש,
במצבים קשים מאד,
ביקשה מבעלה שלא יוותר על לימודו בשביל להישאר עמה בבית.
ולא פעם התבטאה ואמרה: בזכות התורה שלך אני חיה!
אמר לו רב לרבי חייא:
"נשים במאי זכיין?" - כיצד זוכות הנשים ל"טל של תורה"
המחיה את האדם בתחיית המתים?
"באקרויי בנייהו לבי כנישתא" -
בכך שדואגות הן ללימוד התורה של בניהן,
ומביאות אותם למקום הלימוד בבית הכנסת.
"ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן" -
שמאפשרות לבעליהן ללכת לבית המדרש,
וממתינות להם עד שיחזרו מבית המדרש.
(ברכות יז ע"א ומפרשים).
מתוך החוברת תבורך מנשים עמודים 72 73