ריקוד לפני הכלה
אף שבשנים עברו היו משפחות יראי השם שנהגולהביא את הכלה לקראת סיום החתונה למקום הגברים ולרקוד בפניה,
בזמנינו שבעוונות הרבים הדור הולך וחסר,
ורמת הצניעות בגברים ובנשים יורדת מיום ליום,
גדולי ישראל שאין לנהוג כן בשום פנים ואופן.
והשומע להם, ישכון בטח בעולם הזה ובעולם הבא,
שמציל את עצמו ואת חבריו ממכשולים ומהרהורים רעים,
וכבר אמרו במדרש (אוצר מדרשים, מרגניתא דבי רב עמוד 356)
"וכי מה הנאה לו לאדם מהרהור שגורם למכאובים מרובים".
וכן אמרו שם: "איזהו בן העולם הבא? המתרחק מן העבירות,
ומהרהור, ומליצנות, ומלשון הרע, ומן הכיעור והדומה לו...".
ואם כל כך חשקה נפשו של החתן לרקוד לפני כלתו,
ירקוד לה לאחר מכן בביתם כששניהם לבדם ללא שטן וללא מכשול.
אף שנראה מהגמרא בכתובות (יז ע"א) שהיו מרקדים לפני הכלה,
וכן אמרו שם על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה נוטל בד של הדס
ומרקד לפני הכלה ואומר 'כלה נאה וחסודה'.
וכתב במחזור ויטרי (סימן תצו):
מביאים את החתן ואת הכלה,
ומושיבים אותם בקתדראות זה כנגד זה,
ועושים להם מחולות סביבותיהם,
ויהללו להם במחול בחורים וזקנים יחדיו,
וייטיבו נגן בשמחה ובשירים.
וכן כתבו הטור ושלחן ערוך (סימן סה):
מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקוד לפניה ולומר שהיא נאה וחסודה,
ואפילו אינה נאה.
מכל מקום,
מאחר ומבואר בכמה ראשונים שהיו נוהגים לכסות את פני הכלה ממש,
וכמו שכתב בשיטה מקובצת בשם הרא"ה הלוי,
שבשעת כניסתה לחופה "חוק הוא שמגלים פניה".
ומשמע שדווקא באותה שעה בלבד מגלים,
אך לא קודם ולא אחרי.
וגם רבנו יהודה בן הרא"ש כתב,
הענין של הכלה שיגלו אותה קודם הקידושין,
ואחר הקידושין יכסו אותה,
שהרי אין הלכה כמי שאומר כלה מותרת להסתכל בה אפילו שעה אחת.
וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך (שם ס"ב)
שאסור להסתכל בפני הכלה אפילו מעט.
אם כן לא יפלא לומר,
שהיו רוקדים בפניה דווקא כשפניה מכוסות,
באופן שאין חשש מכשול.
ואף אם נתעקש לומר שפניה היו מגולות,
והיו נזהרים כהלכה שלא להסתכל בפניה כלל.
הנה בזמנינו, שלצערנו הרב הדור פרוץ כל כך,
אי אפשר להתיר שתבוא הכלה למקום הגברים,
ויקומו בחורים וירקדו סביב,
כי מי ערב לנו שלא יסתכלו בפניה?!
ואל תשיבני שראיה בעלמא מותרת,
כי מאחר והם שוהים זמן ממושך כשעה או יותר מול הכלה,
אי אפשר שלא יכשלו בראיה והסתכלות של ממש.
וכל שכן שהכלה לא באה לבדה,
אלא עם האמהות,
ועוד נשים רבות מתלוות אליהן ועומדות מעל לראשן כידוע בעוונות הרבים.
וכל שכן לפי מה שכתב רבי משה הכהן,
בן אחותו של הרא"ש (ספר חסידים תנינא סימן צט),
וזו לשונו: שאלתי את דודי ורבי, רבנו אשר ז"ל,
איך נכשלים כל העולם באיסור הסתכלות בקשת?
ענה דודי ואמר לי,
כי לשון המסתכל אינו אלא כשמביט במכוון זמן ארוך,
למה הוא דומה ולמי ישווה,
אבל לישא עיניו ולראותה כרגע, מותר.
וכן המסתכל בנשים, פירוש, שמביט בכוונה.
מיהו, נראה לי ששיטה דחוקה היא,
והמחמיר שלא לעשות כן [אפילו בראיה בעלמא],
ששון ושמחה ישיג. ע"כ.
על כן שומר נפשו ונפש בניו, ירחק מכל הנהגה שכזו,
כי הרחק מן הכיעור והדומה לו.
ומפורש פסק כן הגרש"ז אוירבך, וזו לשונו:
"בזמנינו, אין להכניס הכלה אצל החתן בשעת הריקודים"
(הובא בשו"ת ישמח לב ח"ב עמוד שפט).
וכן כתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל (שו"ת משנה הלכות ח"ז סימן רמט):
"פשוט שאין לבחורים לרקוד לפני הכלה.
וכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים וצווחו על זה כמה מהגדולים.
ובודאי מצוה גדולה היא לבטל שלא ירקדו בחורים לפני הכלה,
שחס ושלום יבואו לידי הסתכלות והרהור,
ועוד יש עניינים בזה שאי אפשר לכותבם,
אבל די במה שמבואר בשלחן ערוך ובפוסקים כדי לבטל המנהג הזה". עי"ש.
גם הגאון הרב משה לוי זצ"ל (אור תורה תשס"ח סימן עז)
פסק להחמיר בזה שלא להכניס את הכלה למקום הגברים אלא אם כן פניה מכוסות,
כמבואר בכמה ראשונים וברמ"א שהיו נוהגים לכסות פניה,
אבל אם פניה מגולות, יש לאסור,
ובפרט בזמן הזה שעורכים את החתונות ברוב עם,
ולא כבימי קדם שהיו עושים בצמצום יותר. עי"ש.
וכן מורים כיום רבים רבים מגדולי ראשי הישיבות שליט"א,
בראותם את המכשול שהדבר גורם.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 237-238