האשה - חומה לבעלה


נתאר לעצמנו אדם הולך ברחוב כשהוא רעב.

הוא עובר ליד חנות של פלאפל, והריח מכה באפו ומגרה אותו.

עובר ליד חנות של פיצה, ורעבונו מתגבר.

ממשיך בדרכו ומריח "על האש", וכבר כמעט מתעלף מרעב...

לעומת זאת, אם הוא שבע, או אם הוא בדרכו לאיזו חתונה,
כשיודע שמצפה לו עכשיו ארוחה טובה מאוד - הריחות הללו כבר לא מגרים אותו.

כך, אומר שלמה המלך: 
"ושיבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם תחת השמש, כי אם יכול לאכול ולשתות ולשמוח" (קהלת ח טו). 

רש"י מפרש במילים אלה: 
"ושאינו שמח בחלקו לעניין אהבת אשתו - שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש".

אדם ששמח באשתו ובא על סיפוקו, הולך ברחוב כשהוא "שבע",
וממילא הרבה יותר קל לו להתגבר על פיתויים מסביב.

לעומת זאת, כשאינו שמח באשתו, אין לו מספיק הגנה מהעולם החיצוני.

אשה שאינה מטפחת את חינה בעיני בעלה, מביאה על עצמה קללה,
מכיוון שמונעת מבעלה שמחה והגנה מפני העולם החיצוני.

ואילו אשה המטפחת את חינה בעיני בעלה, מרחיבה היא את לבבו ומשמחת אותו, 
כפי שאמרו חז"ל (מסכת יבמות סג ע"ב):
"אשה יפה - אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים"!

הוא מרוצה ושבע רצון, וממילא מחשבתו ממוקדת דווקא בה ולא באחרת.

וכלפי מי הדברים אמורים? 
האם כלפי אנשים פחותים, שיצרם שולט עליהם, וראשם נתון להרהורי עבירה?! לא ולא.

דברים אלו אמורים אף כלפי אנשים צדיקים וחסידים, השולטים ביצרם.
אף הם זקוקים ל"חומה" של אשה נאה.

בגמרא (מסכת תענית כג ע"א) מובא סיפורם של אבא חלקיה ואשתו,
אשר היו שניהם צדיקים גדולים, ובזכותם ירד גשם בעת בצורת.

האשה הצדקת נהגה לבוא לקראת בעלה בשובו מיום עבודתו כאשר היא מקושטת בתכשיטים.

החכמים תמהו ושאלו אותו על כך.

 ענה להם אבא חלקיה: "כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת"!

בתורה מסופר כי מרים הנביאה דיברה לשון הרע על אחיה משה רבנו, כאשר פרש מאשתו.

אולם, כיצד ידעה מרים מה קורה בתוך ביתו של משה רבנו?
כיצד ידעה שהוא פרש מאשתו?
התשובה לכך מדהימה.

אומר המדרש (ספרי פרשת בהעלותך):
"אלא שראתה את אשתו ציפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים.

אמרה לה: 
מה לך שאין את מתקשטת?

אמרה לה:
אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה".

הדבר מדהים.

מרים ידעה על פרישתו של משה - רק על ידי כך שאשתו כעת הפסיקה להתקשט!

מכאן, שכל אשה נשואה צריכה להתקשט לבעלה, ולו יהיה קדוש עליון כמשה רבנו!

שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 76-77