קבלה לעתיד
מה שאמרנו שנמחלים עוונות החתן והכלה,הוא דוקא אם שבו בתשובה והתחרטו על מעשיהם הרעים שבעבר,
(שלפני ואחרי פגישות השידוכים ,בחייהם הרחוקים ובמעשיהם הרעים)
וקיבלו על עצמם מכאן ולהבא לפתוח דף חדש,
אבל אם בדעתם להמשיך במעשיהם הרעים,
מפסידים הם הזדמנות פז זו, ולא נמחלים להם עוונותיהם.
(יביע אומר ח"ג אבן העזר סימן ט אות א ד"ה ומה שכתב)
כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב הלכה ב, ג):
ומה היא התשובה?
שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד,
וכן יתחרט על שעבר, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם.
אבל כל המתוודה בדברים ולא גמר בליבו לעזוב את החטא,
הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועילה לו עד שישליך השרץ,
וכן נאמר: "ומודה ועוזב - ירוחם".
וכן מבואר בגמרא (מסכת יבמות סג ע"ב) לגבי חתן, שאמרו:
כל הנושא אשה, עוונותיו מתפקקים, שנאמר (משלי יח כב): "מָצָא אשה ָמצא טֹוב, וָיפק רצֹון מה'".
וביאר הגאון רבי יאשיה פינטו [לפני כ-400 שנה] בספרו כסף נבחר,
עוונותיו מתפקקים - נסתמים, והיינו שאף על פי שנמחלים עוונותיו,
מכל מקום אינם נמחלים לגמרי,
אלא הם כמונחים בקופסה ונסתמים שם לראות מה יהיה אחר הנישואין,
אם ילך בדרך הישרה, הרי הם מחולים לגמרי, ואדרבה, נהפכים לו לזכויות,
אבל אם ישוב לכִסְלָה, מגלגלים עליו גם עוונות ראשונים. ע"כ.
ומעתה צריך לומר, שגם עשיו שנשא את בת ישמעאל נתן בדעתו לחזור בתשובה,
ולכן נמחלו עוונותיו, אלא שלאחר זמן חזר לסורו הרע והרשיע.
וכיוצא בזה ביאר רבנו יעקב בן חביב, שהפסוק (בראשית כח ח):
" וירא עשיו רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך... ויקח את מחלת בת ישמעאל ",
לשון 'וירא' מורה שבאותה שעה הרהר תשובה בליבו,
והתעורר בו הרצון לקיים את רצון אביו, וכיון שראה שהיו נשותיו רעות בעיני אביו,
לקח את מחלת שהיתה אז בחזקת הגונה וכשרה, שאם לא כן,
נמצא שהחליף 'פרה בחמור'. עי"ש. (שם ד"ה והנה)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 150