ובחרת בחיים
ולפחות אם לא היו אוסרים זאת על הבחורים,
אלא היו נותנים בידם את כח הבחירה, 'ובחרת בחיים',
בזכות זה היו בוחרים בדרך היתר ולא באיסור,
שהרי אפילו מומר לתיאבון אמרו חז"ל (חולין ד ע"א)
"לא שביק היתרא ואכיל איסורא", וכי בחורי ישיבה אלו גרועים יותר ממומר לתיאבון,
ונשווה אותם חלילה למה שאמרו (גיטין יג ע"א)
"עבדא בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה, שכיחא ליה, פריצה ליה" חס ושלום.
וכיון שהבחירה בידם, היו ניצולים ממיני תועבות, איסורים, וקלקולים.
אבל כשהבחור יודע שאם "יעז" להתחתן מוקדם, מיד יוציאו אותו מהישיבה,
ויסתכלו עליו רבותיו וחבריו כאילו הוא בעל תאוות [תאייווע"ס],
ואף יאסרו על חבריו להשתתף בחתונה, מחמת פחדו הוא נמנע מלהתחתן מוקדם.
וכמה וכמה בחורי ישיבות ואברכים הודו שרצונם היה באמת ובכנות להתחתן מוקדם,
אך מחמת כל האיומים הנ"ל פורשים, וברור שנכשלים לפחות בהרהורים רעים,
והכל תלוי בעוון אותם שאסרו עליהם זאת. והשם הטוב יכפר בעד.
וכמה תלמידי חכמים חשובים אשר מכהנים כרבנים ומשגיחים בישיבות הקדושות,
אמרו שמהמציאות שהם רואים בשטח את הבחורים,
אין ספק שהיה עדיף שרבים מהם יתחתנו מוקדם, אבל הינם מנועים מלדבר,
כי אין זו "ההנְהֹגֶּה" שבישיבה, וכבר נאמר (איוב כט ט):
"שרים עצרו במילים, וכף ישימו לפיהם".
שדכנית לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 94