לא לשם יחוד
ישנם מבני ספרד שלא היו רוצים לעשות יחוד,אך מאחר שמכריחים אותם,
או מחמת שהם מלאי רגשי נחיתות וחוששים ונרתעים לאחור
מאימת מה שיאמרו עליהם חבריהם ועוד,
או שמתפתים שצריכים החתן והכלה להחליף כמה מילים להפיג את המתח,
ועוד הסברים שונים ומשונים, ולכך הם עושים יחוד.
אך כיון שהכלה רוצה להישאר בגילוי שערותיה במשך החתונה,
לכן הם מתחכמים ונכנסים לחדר יחוד "שלא לשם יחוד" ומשאירים דלת פתוחה מעט,
וחושבים שבכך אין זה נחשב יחוד שהתריעו נגדו.
ויש ליידע אותם, שזו טעות גמורה, שאף שהדלת פתוחה מעט,
הרי זה נחשב ליחוד גמור, וחייבת בכיסוי ראש ככל אשה נשואה,
ולא הרוויחו בהתחכמותם כלום.
(וכן פסק בשו"ת הראשון לציון ח"ב אבה"ע ס"ט)
עיין בספר בית חתנים (ב רצא) שכתב על מנהג זה,
הנה דבר זה קשה להולמו,
שאם נסמכו על כמה אחרונים שיחוד שאינו ראוי לביאה
אינו קונה באשה וממילא דינה עדיין כארוסה,
הלוא דעת רוב ככל האחרונים שגם יחוד שאינו ראוי לביאה קונה באשה,
כל שהיא טהורה וראויה לביאה מצד עצמה,
וכיון שחיוב כיסוי הראש באשה נשואה הוא מן התורה,
אין להקל בדבר של תורה היפך רוב ככל הפוסקים.
ואף אם יאמר החתן שאינו מתכוון לקנותה ביחוד זה,
אינו מועיל, כמבואר באחרונים רבים.
זאת ועוד, לשיטתם שיחוד שאינו ראוי לביאה
אינו קונה ודינה עדיין כארוסה שאסורה לו,
נמצא שיש להזהיר את החתן שלא יגע בה במשך שהותם בחדר,
וכידוע שדבר זה אינו בר ביצוע,
כי מן הסתם נוהג בה ענייני אישות בנגיעה וחיבוק ונישוק האסורים בעודה ארוסה.
עוד יש לדעת, מאחר ובדרך כלל מעמידים מישהו
מבחוץ שישגיח לבל יכנס שם שום אדם,
הרי שאף אם אין הדלת נעולה, נחשב זה כיחוד גמור,
שעד כאן לא נחלקו הפוסקים כשאין הדלת נעולה,
אם זה נחשב יחוד, רק כשיש סיכוי שמישהו יכנס מבלי לבקש רשות,
אבל במצב זה שאין סיכוי שמישהו יכנס,
לכל הדעות הרי זה יחוד גמור, ונשואה היא לכל דבר.
ומעשה במחותנים שלא רצו לעשות יחוד,
בהיות שהכלה רצתה להלך בשערותיה עד סוף החתונה,
ו"רב" אחד מקרובי הכלה שהיה שם,
דחק בחתן וכלתו ליכנס לחדר יחוד וסגר הדלת בעדם,
ולא שת לבו שלאחר מכן הכלה תלך בגילוי ראש.
והשם הטוב יכפר בעד.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 226