לד. הטענה שהחתן עובר על השבועה מאחר שאינו מכבד כיאות:
עוד טענתם בפיהם,
שכמעט ודאי שהחתן יעבור על השבועה מאחר שהתחייב 'ואנא אוקיר',
ובפשטות 'אוקיר' היינו 'אכבד', ומי יאמר זִּכִּּיתי לבבי לשמור על כבוד האשה כיאות,
בפרט
שירידת המוסר ופריעת המידות גדולה בזמננו, בעוונות הרבים,
ובנוסף יש הרבה קושי ומתח
בחיים,
ובגלל זה פעמים שהבעל מצער את אשתו או מעליב אותה,
ונמצא שעובר על השבועה.
אמנם, ראשית יש לדעת,
כי הפירוש המדוייק יותר של מילת "אוקיר" הוא "אייקר"
(וכן יש
בכמה נוסחאות עתיקות: ואייקר), והיינו כלשון הכתוב "יתנו יְּ קָ ר",
שפירושו בעברית המדוברת
בזמנינו - "אעריך", "אחשיב",
או אכבד - במשמעות שהאשה תהיה אצלו כאדם חשוב,
'מכובדת', 'נכבדה'.
והבעל מתחייב להתנהג אל אשתו כמי שיש לה ערך עצמי ראוי,
ולא
יתייחס אליה כחסרת ערך עצמי, וכמנהג האנשים השפלים והריקים.
אבל אין פירוש ה"כבוד" האמור בכתובה כמו שמפרשים היום,
להקדים אותה אליו בכניסה
לבית או בכתיבת שמותיהם,
וכהנה ממנהגי המזוייפים, שכל זה הצגה חיצונית,
ולא הערכה אמיתית אליה, והאשה גם אינה מקבלת מזה דבר.
ונשים שיש להן הערכה פנימית מבעליהן,
אינן זקוקות להנ"ל כלל, ועד היום התנהגויות אלו אינן קיימות בקרב עובדי השם הטובים,
ואף על פי כן בתיהם יציבים ושמחים יותר מכל בית אחר.
גם מצד האמת, טבע הנשים שאינן
רודפות כבוד כאנשים,
ואינן מרגישות חוסר כל כך כאשר לא ניתן להן כבודן,
אך הצורך
שלהן הוא אחר, שתהיה מוערכת אצלו,
ושיתנהג עמה כדבר ששווה להשקיע עליו, כי הוא
מכיר לה טובה על מעשיה,
ונהנה בקיומה לידו, ובמעשיה אליו,
ומעביר לה את ההרגשה שהיא
דבר טוב עבורו והוא שמח בה.
זהו הפירוש האמיתי של "אוקיר".
ודבר זה יתכן אף אם אשתו אינה חכמה או מוצלחת במיוחד,
שעל כל פנים תהיה לו הערכה
אליה כפי מה שהיא,
מפני שנבראה בעולם למטרה, וצויידה לשם כך בכלים מהבורא יתברך,
ונזדווגה משמים דווקא אליו.
וכשידע שכך הטוב לו ביותר, וארבעים יום קודם יצירתו הוכרז
כי היא חברתו ואשת בריתו,
ושטוב לו במצב זה, אז היא גם מרגישה טוב, והוא מקיים
"ואוקיר".
ובזה גם אם לא ישב עמה לאכול ארוחת ערב יחד,
או גם אם התווכח עמה ויכוחים
שונים מידי פעם,
אין זה סותר ל"אוקיר" כלל, כיון שהיא חשה לאורך החיים שהוא מעריך
אותה ושמח בה באמת.
ודברים אלו כל כך פשוטים, ואין אשה בעולם שלא תעדיף "אוקיר"
כזה,
על פני ה"אוקיר" המזוייף והמדומה המצוי ברחוב.
מתוך בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 315-316