"חכם לב" = רצון!
זהו שמדגישה התורה:" ובלב כל חֲכַם לֵב נָתַתִּׁי חָכְמָה",מי שירצה באמת מכל הלב,
אומר הקב"ה אני אתן לו את החכמה לבנות את המשכן,
את השולחן, את הכרובים,
אני אתן לו את החכמה לבנות את המזבח ולסתת את האבנים גם בלי ברזל,
כציווי התורה (דברים כז ה):"לֹא תָנִׁיף עֲלֵיהֶּם בַּרְזֶּל".
אני אתן לו את החכמה לבנות את המשכן במקצועיות הגדולה ביותר.
וכך כותב האלשיך הקדוש (שמות לה כה):
"ְוכל ִׁאשה חכמת לב בָיֶּדיה טוו",
אמר כל אשה "חכמת לב" ולא "חכמת ידים",
כי לא נוסו, כלומר: לא היה להם ניסיון בטוויה בידיים.
ועם כל זה בידיה טוו.
ולהיות קבלת שפע כל אחד לפי הכנתו,
כל אחד זוכה לקבל שפע לפי הבית קיבול שהכין,
על כן אשר נשא לבן אותנה בחכמה,
שהלב היה נושא אותן קלות כנשר לעשות רצון אביהם שבשמים,
כלומר, אדם שהיה לו כזה רצון עז להיות זריז וקל כנשר לעשות רצון אבינו שבשמים,
עם הרצון הזה טוו את העזים שהיא חכמה יתירה,
כי העזים נטוות על עצמן בחיי חיותם והיא חכמה רבה. עי"ש.
הוי אומר, שלפי בית הקיבול שכל איש ואשה הכינו בעצמם,
כך קיבלו שפע של חכמה לעשות למשכן.
מכאן למדנו שעיקר החכמה לא תלוי דוקא בכישרון ובידע שהאדם רכש לעצמו,
אלא ברצון העז שיש בליבו של כל אחד ואחד.
ומי שיש בליבו רצון עז באמת לעשות את רצון השם יתברך,
ממילא הקב"ה משפיע עליו חכמה יתירה כרצונו ואוות נפשו.
מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמוד 6