מידע בעייתי על המשודכים
היודע על אחד הצדדים שיש לו בעיה שהיא, כמו חולי פנימי רציני,
או שלוקח כדורים לבעיות נפשיות, או שמידותיו רעות ביותר,
או שדעותיו והשקפותיו כפרניות ואפיקורסיות וכיוצא בזה, עליו ליידע את הצד השני,
שנאמר (ויקרא יט טז): "לֹא תעמוד ע ל דם רֶעך".
כתב הרמב"ם:
כל היכול להציל את חברו ואינו מצילו, כגון השומע שאנשים חושבים על חברו רעה וטומנים לו פח,
ולא גילה אוזן חברו להודיעו, הרי זה עובר על "לא תעמוד על דם רעך".
ובכלל זה, הרואה את ממון חברו אבד, והוא יכול למנוע זאת כשיגלה את אוזן חברו על כך.
ובספר פתחי תשובה כתב, הנה המגן אברהם ובספרי מוסר האריכו בחומר איסור לשון הרע,
וראיתי לנכון להעיר, שיש עוון גדול יותר מזה, והוא מצוי ביותר,
וזהו מי שמונע עצמו מלגלות אוזן חברו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו,
מפני שחושש לאיסור לשון הרע,
כגון הרואה את משרתיו של חברו גונבים ממנו, או שותפו גונב מהעסק שלו,
ולא מודיעו ומזהירו בעוד מועד, גדול עונו מנשוא.
וכן בענייני שידוכים שהבחור איש רע ובליעל ונוכל, או שהוא חולני ומבקש להתחתן,
כל אלו בכלל מצות השבת אבידה הם. והדברים מסורים ללב, אם כוונת המספר לרעה,
הרי זה בכלל איסור לשון הרע, אבל אם כוונתו לטובה להזהיר את חברו ולהצילו מפח יקוש,
מצוה רבה היא, ותבוא עליו ברכה.
וכתב החפץ חיים (הלכות רכילות כלל ט ציור ג),
היודע בבירור על בחור שיש לו מחלה פנימית, עליו לגלות להורי הבחורה על מחלתו,
ובלבד שלא יגזים בסיפורו יותר ממה שידוע לו, ושיכוון רק לתועלת ולסילוק הנזק מחברו,
ולא להשמיצו מתוך קנאה ושנאה שבלבו עליו.
וכן אם יודע על בית הכלה שאינם נוהגים ביראת שמים אלא בפריצות,
או שהחתן יש לו דעות כפרניות ואפיקורסיות, צריך לגלות דבר זה. עי"ש.
(שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן ס)
חולי שאינו חמור כל כך, אף על פי שמפאת כך חייבים לשמור על דייאטה מסויימת,
אין חיוב לגלות זאת לצד השני.
וכמו כן, אם הכלה גדולה מעט מהחתן, אין חיוב לגלות זאת לחתן, אם לא נשאלו על כך.
אבל אם שואלים, חלילה לשקר.
(מב) ומעשה בבחור שהציעו לו שידוך בחורה הגדולה ממנו בשנתיים,
ושאל את פי הגאון מורנו רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל,
והורה לו שאם היא טובה מכל הבחינות, ישאנה ולא יחוש כלל.
כתב הגרש"ז אוירבך:
"ענין חמור הוא לספר על אחד הצדדים שכבר היה פעם מאורס והתבטל השידוך,
וצריכים לכל זה הרבה יראת שמים ושכל טוב".
(לט) גר או גיורת הבאים להשתדך, מחוייבים להודיע זאת לצד השני. (בית חתנים א לג)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 104