טבעי שזו את


נועה שואלת:
אני רוצה שבעלי יאהב אותי כמו שאני, בלי תחפושות ומסכות - במראה הטבעי שלי!

שאלה מצויינת.

נשים רבות שואלות אותה. והתשובה - מקסימה. נא להקשיב.

הקב"ה ברא את האדם, ולאחר מכן נתן לו בגדים והלבישו.

מדוע הקב"ה בעצמו הלביש את האדם,
האם לא די היה בכך שהיה מזמן לו את הבגדים שילבש בעצמו לבד?

התשובה היא:
מכך שהקב"ה הלבישו, אנו יודעים שבגדים הם חלק בלתי נפרד מן האדם.

השלמה נחוצה לבריאתו ולמהות שלו.

אדם שהולך בלי בגדים הוא כאילו לא בן אדם, חסר לו משהו אנושי בסיסי ביותר.

לעומת זאת אדם שלובש בגדים, אינו "מסתיר" בכך את עצמו,
אינו מסתיר את המראה הטבעי שלו

 אלא להיפך, הוא מבטא בכך את מהותו האמיתית הטבעית ביותר, כבן אדם.

וכלפי האשה:
הקב"ה ברא את האשה, ומיד לאחר מכן, בכבודו ובעצמו,
קישט אותה בקישוטים ובתכשיטים, וכך הביא אותה אל האדם.

הוא לא זימן לה תכשיטים ואיפור שתתקשט לבד, אלא עשה זאת בעצמו,
וזה מראה שקישוטים הם חלק בלתי נפרד מבריאת האשה, זוהי השלמה נחוצה למהותה.

כך בדיוק צריכה אשה להיראות בפני בעלה,
ואין זו "תחפושת" או "מסכה" או הסתרה מסויימת של הצורה הטבעית שלה,
אלא להיפך, זהו ביטוי לצורה היותר מושלמת ואמיתית שלה.

הצורה הטבעית היא שהאשה מתקשטת, בלי זה היא חסרה משהו נשי מהותי.

ואומנם, בצאתה לחוץ, יש שהיא מסתירה חלק מנשיותה,
ובתוך זה כלול שהיא נמנעת, במידה מסויימת, מלהתקשט.

זהו הדבר הפחות טבעי בשבילה.

אבל בבית, היא צריכה להיות הכי טבעית והכי נשית, מקושטת ומטופחת - במיטבה!

והנה, ניתן לראות כאן כמה היצר הרע פועל את פעולתו.

שהלוא בצאתה לחוץ, כמעט ואינה צריכה דברי "מוסר" וחיזוק כדי להתייפות.

כי הרצון להתייפות זה הרי בטבע שלה.

בזה דווקא צריך חיזוק למתן את ההתקשטות וההתייפות,
כדי לא לגרום מכשול לאחרים.

ולעומת זאת דווקא בבית, פתאום האשה רוצה שיאהבו אותה "כמו שהיא", במראה "טבעי".

אבל זה הרי לא טבעי בשבילה כלל!

ואין זו אלא עצת היצר הרע שמניא אותה מלהשקיע דווקא איפה שחשוב,
בשלום הבית שלה ובקשר עם בעלה.

ונסיים נושא זה בפסוקו הנפלא של החכם מכל אדם: 
"שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל",
היופי באמת איננו ערך בפני עצמו.

הוא חולף ובלה, שקר והבל.

אבל "אשה יראת ה' - היא תתהלל", אשה שהשכילה לעשות ביופי שימוש נכון ומועיל,
לרתום אותו למען השלום והשמחה בביתה, היא תתהלל ביופיה, יופיה נעשה ערכי
וראוי להערכה מרובה.

שידוכים כהלכה

מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 77-78