מצוה רבה להתעסק בשידוכים:


 א חדל במדרש שבל טוב (בראשית כח) 
שלש שעות בכל יום הקב״ה עוסק ומזווג זיווגים. 

ושמעתי הכוונה כי טבע כל האנשים לדחות הצעות השידוכין במתלאות שונות, 
לכן צריך שלש שעות להמציא להם הדרך האיך לקרב השידוך ב כל מיני דרכים. 

 ובאן המקום לעורר בגודל המצות והזכות להתעסק בשידוכים, 
כי מועטים ה מה המתעסקים בזה, 
וכמה הפליגו חז״ל על מצות הכנסת כלה לחופה, 
ואפילו שמחת חתן וכלה דברים שאינם מעכבים את עצם הנישואין, 
ואעפ״ב גדול שכרם, ומכל שבן מי שמקרב שידוך כמה גדול שכרו. 

ומצות רבה על כל אחד יקח על עצמו השתדלות של בחור או 
 בתולה אחת ממשפחתו או מידידיו, 
ולהתבונן ו להשתדל להציע להם שידוך הגון, 
ומכל שכן בבחורים שכבר באו בשנים בודאי מצוה גדולה על כל אחד לסייע. 

 וראה מש״כ באמרי יהודה (ברעזאן) 
פרשת חיי שרה עה״פ ההצליח ה׳ דרבי בשם 
הרה״ק מראפשיטץ, דלעסוק בנישואי הבית וזווגו הוא תיקון היסוד, 
כי בזה אין הוא נוגע בדבר עיי״ש. 

 ומציגו גם בגדולי ישראל שהתעסקו בשידוכין 
לעזור לאחרים כמ״ש במהרי׳׳ל (מנהגים, הל׳ חנוכה) 

שהרב הנזכר (מהרי-ל) 
לא היי נהנה מנכסי אשתו בחייה פרוטה ובר, 
רק פרנסי המדינה היו מספיקין לו נכסים להספיק בהן לומדי ישיבתו, 
ומחיית הרב לגופו, הרוב היה שכר שדכנות, 
שהיה כותב ושולח מכתב ידו בבל המדינה לזווג בתולות ונערים, 
בי כ ל הארץ היו מקשיבים לו עכ״ל. 

 וידוע עובדא שפ״א ערב יום הכיפורים עם חשבה, 
שלח החתם סופר זי״ע לקרוא לאחד מתלמידיו, 
הלה מיהר לעשות כמצוות רבו, הזדרז להתייצב בפניו, 
ומשתאה לדעת לקריאה מה זו עושה, 
בפניא דמעלי יום הכיפורים. 

אולם בבוא לפני רבו לא האמין למשמע אזניו, 
 החת״ס רבן של ישראל בשעה נעלית כזו מציע לו שידוך יתומה בת אלמנה, 
מבנות העיר פרעשבורג. 

פגה אליו הח׳יס כאב לבנו ה לא שאול 
 שאלתיך בני כי לטובה כוונתי, ומדוע ל א תשיבנה. 

אז נתן התלמיד במענה קולו ודמעתו על לחיו, 
הן יודע בי רבי כי עני ואביון אנכי, ואם יתומה עניה מנת חלקי, 
אם כן יהיו עניים בני ביתי וחיי צער אחיה. 

 אבל רבו החת״ס השיבו ברורות אם את הדבר הזה תעשה ולנערה הזאת תנשא, 
הנני מבטיחך כי הרחמן הוא יפרנסך בכבוד, 
ויהיו נכסיך מוצלחים וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך בל ימי חייך. 

 כשמוע התלמיד כזאת, 
נתן ה סכמתו על אתר בשמחה. 

בבלותו לדבר עם החתן המיועד, 
שלח החת״ס ל הביא לפניו מהרה את הנערה המדוברת ואמה. 

אולם תיבף בשמען כי מדובר בבחור עני, 
הביעו את תמיהתן הרי גם לנו אין מאומה 
ואיך נוכל לגשת לשמחת הנישואין ולבנין הבית באין לנו פרוטה לפורטה. 

אך החתם סופר הרגיע גם אותן באמרו והיה אם 
שמוע תשמעו בקולי ועשיתן כדברי, 
יתן לבם האלוקים כדי מחסורכן, 
ולא תצטרכו לעולם לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם.

 אחר הדברים האלה ענתה האשה אם הבת שישאלו את הנערה ואמרה הן, 
והשידוך קם ונגמר בשעה טובה ומוצלחת. 

אז קם התת״ם מכסאו ואמר ברוך השם, 
איך האב מיט וואס צו גיין צו כל נדרי 
[ב״ה יש לי עם מה לגשת לבל גדרי], 
ומיהר ל בית הכנסת לשאת את הדרשה שלפני כל נדרי. 

 וראה מש״ב באמרי יהודה (ברעזאן) 
פרשת חיי שרה בשם הרה״ק מראפשיטץ, 
ע״י שגומר הזיווג של חבירו ה וא כמו רל״ד תעניתים עיי״ש.


מתוך הספר נטעי גבריאל (שידוכים ותנאים) עמודים לב'-לג'