הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם

והנה כתב מרן בשלחן ערוך (או"ח סימן רכב ס"ג):
חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה,
כדרך שמברך בשמחה על הטובה,
כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם,
כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם,
נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם, שהיא שמחה לו. ע"כ.

אם נתבונן, הרי ה"שלחן ערוך" הוא ספר הלכות ולא ספר אגדה ומוסר,
זה לא חוברות "בהלכה ובאגדה".

ואם מרן השלחן ערוך כותב דבר כזה בספרו,
משמע שזו "הלכה" ולא רק רעיון מוסרי נחמד שאם אדם רוצה,
יקבל, ואם לאו, לא יקבל.

גם הוא לא כתב בלשון "טוב, או "נכון", או "ראוי",
שמשמעותו המלצה טובה ותו לא;
אלא בלשון "חובה" - "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה,
כדרך שמברך בשמחה על הטובה".

והוא מבאר גם את הטעם:
"כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם,
כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם,
נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם,
שהיא שמחה לו".

פירוש הדברים:
מי שעובד את השם באמת,
הוא מקבל את כל מה שהשם עושה עמו באהבה,
וככל שהשם עושה עמו דבר שקשה לו יותר לקבלו,
כך יש לו יותר עבודת השם בקבלתו.

וככל שיש יותר עבודת השם, מן הראוי שהוא יהיה בשמחה יותר!

ואמנם לא קל ליישם קו חשיבה כזה,
אבל מאחר והדבר נפסק בשלחן ערוך,
על כל יהודי לחזק את מחשבתו בכיוון זה. 

מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמודים 10-11