מעשה הקנין
כשמגיע בקריאת הכתובה לפיסקה 'וקנינא',אזי מסדר הקידושין לוקח חפץ שהוא, כמו עט או בגד,
ונותנו ליד החתן, החתן מגביה את החפץ כשיעור טפח [8 ס"מ],
ובמעשה זה קנה את החפץ,
ויבהיר לו בקצרה שתמורת קניית החפץ הוא מתחייב כנגד בכל חיובי הכתובה.
(ה נב, נו, ס)
באור הדברים:
בסתם מקח וממכר שעושים 'קנין סודר', היינו,
שהקונה נותן את אחד מכליו כגון עט, ונותנו למוכר,
ואומר לו למשל: "קנה עט זה תמורת בית זה שאתה מוכר לי",
ומעת שלקח המוכר את העט וקנה אותה,
נקנה הבית אגב כך לקונה.
ואף בחופה היה צריך לקחת כלי של הכלה,
שהיא בעצם הקונה את ההתחייבויות מהחתן.
אך מאחר ומן הדין הקנין יכול להעשות גם בכלי של אדם אחר
(אפילו קרוב משפחה ואפילו גוי, חוץ מכליו של מוכר),
לכך מסיבות של צניעות ועוד, אין לוקחים כלי מהכלה,
אלא המנהג שמסדר הקידושין או קורא הכתובה הוא הנותן את הכלי שלו לחתן,
ואם אין לו, שואל מחברו. (ה לא, לד, לח)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 210