"מנהג" אותיות "גהנם"
לצערנו הרב,מצוי אצל חוגים מסויימים שיושבים לכתחילה באירועיהם אנשים ונשים יחדיו [למעט ריקודים],
וטענתם בפיהם כי כך מנהגם היה משנים קדמוניות.
ובאמת, שלא היה צריך להשיב על חלומותיהם ועל דבריהם,
כי אין ספק שמי שמתנגד להפרדה בין הגברים לנשים,
אין זה מחמת שבוערת בו קדושת איזה מנהג או לחלוחית של יראת שמים שהיא.
וכבר דרשו חז"ל (סוכה נב ע"א) על הפסוק (זכריה יב יב):
"וְסָפְדָה הָאָרֶץ משפחֹות משפחֹות לְבָד, משפחת בית דִויד לְבָד, וְנשיהם לְבָד".
והלא דברים קל וחומר,
ומה לעתיד לבוא שעוסקים בהספד ואין יצר הרע שולט בהם,
אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד,
עכשיו שעסוקים בשמחה, ויצר הרע שולט בהם,
על אחת כמה וכמה שיהיו אנשים לבד ונשים לבד.
וקל וחומר בן בנו של קל וחומר למציאות של היום
שבאות נשים רבות ללא צניעות ואפילו בפריצות ממש,
והיושב שם בודאי שנכשל במראות אסורות ובכמה וכמה איסורים מן התורה.
על כן, החס על נפשו,
יזהר מלהשתתף באירועים שכאלו,
כי על "מנהג" כגון זה, נאמר אותיות "גהנם".
ואף אם היה רגיל בעבר להשתתף בארועים כאלו,
יפרוש מכל וכל,
ולא יבוש מפני המלעיגים עליו,
אפילו הם בני משפחתו ומכריו הטובים.
וזו לשון מרן השלחן ערוך (אורח חיים סימן תקכט ס"ד):
חייבים בית דין להעמיד שוטרים בחגים,
שיהיו משוטטים ומחפשים בגינות ובפרדסים ועל הנהרות,
שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים,
ויבואו לידי עבירה, חס ושלום.
וכן יזהירו בדבר זה לכל העם,
שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה,
ולא יִמָשְכו ביין,
שמא יבואו לידי עבירה,
אלא יהיו כולם קדושים. ע"כ.
וכתב המשנה ברורה:
ודבר זה יש חיוב תמיד להזהיר עליו ולמחות במי שיש בידו,
אלא שבחגים מצוי הקלקול ביותר.
ובעוונות הרבים,
התפרץ קלקול זה בזמנינו באיזה מקומות גם בימות החול,
ועוון גדול הוא, ומי שיש בידו למחות,
בודאי מחויב למחות. עכ"ד.
וכתב הרב פלא יועץ (ערך חתן):
"ומצינו גדולי עולם שהיו מרקדים לפני הכלה,
לפי שלא היה בהם יצר הרע, אבל עתה,
לא ניתנה רשות להתערב אנשים ונשים אפילו בשעת מיתה,
חס ושלום, כל שכן בעידן חדוה,
שאם תהיה תערובת אנשים ונשים, השטן מרקד ביניהם.
אלא החתן יושב בין האנשים והכלה בין הנשים, בל יראו אלו את אלו."
ישמע חכם ויוסף לקח.
ומה שיש עמי הארץ שטוענים להקל ראש בעניינים אלו,
ומורים היתר לשבת כך בתערובת,
בטענה כדי שיכירו הבחורים והבחורות ויבואו בקשרי שידוכים,
אין צורך להשיב על טענות שוא אלו,
הבל ורעות רוח; ופשוט שהן דעות משובשות,
פסולות ומגונות, ואינן על פי רוח תורתינו הקדושה כלל,
והכל מהתאוות האסורות המגונות והשפלות שבאותם מורים,
כי הרבה שלוחים יש לו להקב"ה לזווג זיווגים.
ומיותר לומר,
כמה מכשולים ואיסורים חמורים נגרמו מהנהגות רעות אלו,
שכבר אמרו חז"ל אין אפוטרופוס [אין ביטוח!] לעריות (כתובות יג ע"ב),
שנפשו של אדם מחמדתם (מכות כג ע"ב).
אשר על כן, ירא שמים אמיתי,
יודה על האמת, וירחק מכל הנהגה שכזו,
ושב ורפא לו.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 234-235