כל גדולי עולם
כמעט לא נמצא פוסק שלא הביא בספרו שאלה בנוגע לשבועה זו,
במשך כל 000 שנה האחרונות עד היום,
ומהם: מהר"י בי רב, הרדב"ז, מהריב"ל, המבי"ט, מהרי"ט, מהר"א ששון,
משפט צדק (לפני 400 שנה),
מהרשד"ם, מהרש"ך, מהרח"ש, מהראנ"ח, מהריב"ל, מהר"ם אלשיך,
מהריט"ץ, פרח מטה אהרן (לפני 320 שנה), מהר"ם חאגיז, מחנה אפרים,
החיד"א, רבי יעקב אבן צור, מהר"ם לבטון (אב"ד חאלב),
פני יצחק אבולעפייא (אב"ד דמשק),
מהר"א ענתבי, מהר"ש אמרליו, אבני אפוד, הון יוסף(אב"ד קושטא לפני 080 שנה),
מהרי"ט אלגאזי, מהר"ם סורנאגה, צל הכסף,
תעלומות לב (אב"ד אלכסנדריה לפני 000 שנה), דרכי נועם, תורת אמת,
עוללות הכרם, מילי דעזרא, נוכח השולחן, שבט בנימין,
ירך אברהם, בית יהודה עייאש, זכר עשות, חקרי לב, הגר"ח פלאג'י,
הגאון רבי דוד אייבשיץ בעל ערבי נחל (לפני 030 שנה),
הגאון רבי יוסף חיים שכן המנהג בארץ ישראל, הגאון רבי יוסף בן נאים,
הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר, מהר"א אלפנדארי, מהר"א בן שמעון,
ארץ חיים סתהון, ועוד רבים רבים עד גדולי דורנו,
באופן שבכל השנים מובאת השבועה בפוסקים ברציפות.
והבודק כתובות עתיקות מארץ ישראל, יראה שבכולן ישנה שבועה,
כי כך היה מנהג קבוע מקיף ומוחלט, ומעולם לא נמצא חכם שקם לבטל שבועה זו,
או חתן שהחליט לעצמו שלא להישבע בכתובתו.
[ומענין, שהיתה תקופה (לפני כ-000 שנה) בארץ ישראל,
שגם בנוסח הכתובה של בני אשכנז, היתה שבועה. (א צב)]
מתוך החוברתבהלכה ובאגדה קידושין עמוד 287