חרם על הבחורים
צא וראה כמה החמירו רבותינו להזדרז ולישא אשה ולהזדרז להצעות השידוכים,
עד שלפני כשלוש מאות שנה עשו גאוני ירושלים חרם על אותם בחורים שלא
ישאו אשה עד גיל עשרים שנה, וכמובא בספר התקנות של ירושלים,
וזה תוכן דבריהם:
בשבטי ישראל הודענו נאמנה,
כי יש הסכמה קדומה עשויה בכל תוקף ההסכמות מזמן קדמון לקדושים אשר בארץ המה,
שרווק מבן עשרים שנה ומעלה, לא יוכל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו, כשהוא שרוי בלא אשה.
והנה בעתה, ראינו כמה רווקים מבן עשרים שנה ומעלה,
שרויים בלא אשה בעיר הקודש ירושלים ת"ו,
וטוענים שאין ידם משגת לצרכי החופה ולזון ולפרנס את נשותיהם וכו'.
ולכן נתוועדנו עם אסיפת חכמי ומנהיגי וטובי עיר הקודש, רוב בנין ורוב מנין,
וחידשנו ההסכמה הקדומה,
וכולנו פה אחד עלינו בהסכמה שלא יורשה שום בחור רווק מבן עשרים שנה ומעלה לדור פה עיר הקודש ירושלים ת"ו בלא אשה,
וזמן קצוב ניתן לרווקים היושבים בעיר הקודש מהיום ה' באייר עד ראש חודש אלול לישא אשה,
ואז יוכל להמשיך לדור פה כרצונו, ואם לא מצא מנוח לישא אשה,
מחוייב הוא לצאת מעיר הקודש.
ורשות נתונה לפקידי ירושלים לכל העובר על דברינו לגרשו מן העיר
ולרדוף אותו עד חורמה בכל מאמצי כוחם עד מקום שידם מגעת.
וכל זה הסכמנו בכל תוקף ההסכמות וכו'.
וחתומים על זה הגאונים:
רבי נסים חיים משה מזרחי (בעל אדמת קודש),
הראשון לציון רבי מיוחס בכ"ר שמואל (בעל פרי האדמה),
רבי ישראל יעקב אלגאזי (בעל קהילת יעקב, שמע יעקב, ארעא דרבנן ועוד),
רבי גדליה חיון (ראש ישיבת בית אל),
רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי (אביו של מרן החיד"א),
רבי רפאל משה בולה (בעל גט מקושר) ועוד. עי"ש.
וכתב על זה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל
(שו"ת יביע אומר חלק ז יורה דעה סימן יד אות ג):
והן עתה, עינינו הרואות כמה בחורי חמד הלומדים בישיבות,
ועוד בחורים אחרים יראי השם, מבן עשרים שנה ומעלה,
אשר לא השיגה ידם לישא אשה, ודרים בעיר הקודש ירושלים, ואין פוצה פה ומצפצף.
ונועדתי יחד עם ידידי הגאונים רבי יהודה צדקה ורבי בן ציון אבא שאול,
ודנתי עמהם על דבר ההסכמה הנ"ל,
ושאפילו לא פשטה התקנה עתה ברוב הציבור אשר פה עיר הקודש ירושלים,
ואילו היו חיים עימנו הגאונים המסכימים ורואים שבדורינו אין אפשרות לעמוד בה,
לא היו גוזרים כן, מכל מקום צריך לפחות בית דין קטן לבטלה, כמבואר ברמב"ם ועוד.
והסכמנו פה אחד בביטול התקנה הנ"ל, כדי שלא תהיה התקנה שנעשתה מפי גאוני ירושלים,
לפוקה ולמכשול לבחורים רווקים שלא הצליחו עדיין למצוא עזר כנגדם. עי"ש.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 92