תחת כיפת השמים
יש מבני אשכנז שנהגו לערוך את החופה תחת כיפת השמים,לסימן טוב שיתברכו בני הזוג ככוכבי השמים לרוב.
ומנהג בני ספרד לעשות את החופה באולם שהמקום מקורה,
ואין צורך לשנות ממנהגינו כלל ועיקר.
וכן נהג והנהיג מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל.
גם הגאון הרב שך זצ"ל, הקפיד מאוד שלא לשנות מנהגים.
ופעם בחתונת אחד מתלמידיו מבני ספרד,
העמיד החתן את החופה תחת כיפת השמים,
כמנהג בני אשכנז ורוב חבריו בישיבת פוניבז',
והורה לו הרב שאינו מסדר הקידושין עד שיסדרו את החופה פנימה,
כי מנהג הספרדים לעשות את החופה בפנים, ואינו יכול לשנות המנהג. (מ"ה ה רנה)
ומכל מקום, אם עושים את החופה בחוץ מחמת נוחות,
כגון שבאו ציבור גדול מאוד, ובחוץ ישנה רחבה גדולה יותר מהאולם,
רשאים אף בני ספרד לעשות החופה בחוץ,
כדי שהמקום יהיה ברווח ולא בצמצום.
כתב הרמ"א (אבן העזר סימן סא ס"א), יש אומרים לעשות החופה תחת השמים,
לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים.
ואולם המהר"ץ חיות העיד בגודלו, שבכל מדינות פולין,
אין מעמידים את החופה תחת השמים,
ואם היו יודעים מזה רבני הונגריה שכל כך מרעישים לעשות את החופה דוקא תחת השמים,
היו בושים ונכלמים.
ובספר מקדש מעט באר,
שאף אותם רבנים שעמדו על זאת לעשות החופה תחת כיפת השמים דוקא,
טעמם היה כדי שלא להידמות לראשי הכמורה הנוצרית ברומא,
שחקקו חוק שרק בבית תיפלתם מותר לקשור קשרי נישואין,
וכל חתונה שתערך מחוץ לבית תיפלתם,
לא תוכר על ידי השלטון, והמלך קארל הסכים לחוק המוצע.
ומאז, גדולי ישראל אשר רצו להביע מחאתם הנמרצת והתנגדותם המוחלטת,
הוציאו בכוונה את עריכת החופות מחוץ לבית הכנסת שהוא מקום תפילתנו,
כסמל למחאה נגד גזרותיהם, ועשו תחת כיפת השמים.
ובשו"ת שואל ומשיב הביא על זה מעשה שהיה עימו ביום קור ושלג,
ורמז לו החזן ששני המחותנים הם נגידים אשר לא יסכימו לקבל דעת
הרב להשיאם תחת כיפת השמים בקור, אך כאשר אמר להם הרב
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמ"א, לערוך החופה תחת כיפת השמים",
הבינו הנגידים שאף הם בכלל בני ישראל, והסכימו לערוך החופה שם. ע"כ.
והרב שבט שמעון, הביא מה שפסק הרמ"א שאף שאסור לקדש אשה בשבת,
מכל מקום אם כבר הכינו הכל ביום שישי ונדחתה החופה,
ואם ידחוה לאחר השבת, תהיה בושה לחתן ולכלה,
יקדשנה בשבת משום כבוד הבריות. ע"כ. (כמובא לעיל עמ' 127)
ואם איסור קידושין בשבת נדחה מפני כבוד הבריות,
כל שכן שידחה מנהג קידושין תחת כיפת השמים,
והרי כשעושים החופות בישובים ובכפרים בחוץ,
מתאספים התושבים הגויים למאות,
ומתלוצצים ושוחקים על החתן והכלה והשושבינין,
ודוחקים אותם הנה והנה ונעשים ללעג וקלס לעיני הגויים.
גם הרבה פעמים באה רוח סערה ועוקרת החופה מהכלונסאות,
וגשם שוטף יורד מן השמים, ומטר ניתך ארצה,
ומלכלך את החתן והכלה והקרואים,
ומסדר הקידושין והעדים מתבלבלים,
ואי אפשר להם לעשות הקידושין והברכות כראוי.
ולכן, רוב מדינות אירופה עושים החופה בבית הכנסת במקום כבוד וקדוש,
ולא תחת השמים, וכמו שעשו רבותינו לפני מאות בשנים.
ואני נוהג שרק מי שחפץ להעמיד לו החופה תחת השמים,
אנו שומעים לו ועושים כרצונו. ע"כ.
ועל כל פנים, לבני ספרד שאין להם מנהג זה כלל מאבותיהם, אדרבה,
עדיף יותר לעשות החופה במקום מקורה,
ואין צורך לחדש ולהעתיק מנהגים מבני אשכנז. (שו"ת יבי"א ח"ג אבן העזר סימן י אות ג, ד)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 190-191