שנה ראשונה - יסודות הבנין


השנה הראשונה היא החשובה ביותר לבניית הבית היהודי,
בשנה זו צריך להשקיע מאמצים רבים, 
כדי שיסודות הבנין יהיו חזקים ושיהיה הבנין חזק ויציב ,
וכך יוכלו בני הזוג לחיות בשלום להבין אחד את השניה,
ולדעת שזהו אחד השידוכים הנבחרים בעבורם.

בתורתנו הקדושה, ישנו ציווי מיוחד במינו לגבי חתן בשנה הראשונה לנישואיו:
"כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר,
נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את אשתו אשר לקח
(דברים כד ה)

מבאר ספר החינוך (מצוה תקפב):
"נצטווינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת, כלומר שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה,
ולא לעניינים אחרים לשבת זולתה [בלעדיה] ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלימה מיום הנישואין".

מצוה זו באה לחזק את הקשר של האיש לאשתו,
וליצור ביניהם עניין והתמקדות פנימית חזקה ואיתנה.

בשנה זו מתאפשר לכלה "לקנות את לבו" של בעלה, כך שישמח בה ויתקשר אליה,
וכל קשר עם אשה אחרת יהיה מרוחק מליבו ומהרגשתו.

המטרה היא להגיע להרגשה הפנימית של: "ַרבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה"
שיחוש כי אשתו הינה האשה האידיאלית ואין כמותה.

ובאמת שהקב"ה הטביע את האפשרות לכל איש להגיע לתחושה זו מתוך שכנוע פנימי עמוק!

כמו שכל אמא מסורה - הילדים שלה מצביעים עליה בגאווה ואומרים בכל ליבם:
"אין כמו אמא בעולם!", 

והמשפט הזה - איננו נשחק,
למרות שנעשה בו שימוש חוזר כלפי מיליוני אמהות בעולם - כי הוא נכון לגבי כל אם טובה!

כך גם רעיה המתמסרת לבעלה, בעלה יכול להצביע עליה ולומר בלב שלם:
"ואת עלית על כולנה" - ולחוש זאת בכל לבבו!

שנה זו, שבה האיש נקי ופנוי לביתו, מאפשרת, בסייעתא דשמיא, את בניית הקשר הבריא הזה.

כדבריו הנפלאים של ספר החינוך (שם):

"משורשי המצוה, כי האל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לברוא העולם,
וחפצו שיתיישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה, שיזדווגו בהכשר,
כי הזנות תועבה היא לפניו, על כן גזר עלינו, העם אשר בחר להיות נקרא על שמו,
שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלימה מעת שנישא אותה,
כדי להרגיל הטבע עמה, ולהדביק הרצון אצלה, ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב,
עד שיבוא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל ענייניה דרך זרות,
כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה,
ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו, ויכשרו הוולדים שתלד לו, ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו".


כתב הרב עזריאל טאובר:
התורה ייחסה חשיבות רבה לשנת הנישואין הראשונה.

גם חז"ל הגדילו את ערכה של שנה זו ותועלתה לבית היהודי.

אותותיה של השנה הראשונה ניכרות למעשה לאורכן של כל שנות הנישואין.

ונקדים סיפור: בביקורי ברוסיה לפני שנים, צדה עיני דבר מעניין.

הבחנתי שכמעט כל קיר של בנין שהוקם מאז עלות הקומוניזם לשלטון, היה סדוק ורעוע.

יתירה מזו, לעיתים נדירות נתקלתי בדלתות ובחלונות הנסגרים כהלכה.

רוב הדלתות והחלונות לא התאימו למסגרותיהם, והיו זקוקים לתיקון או לשיפוץ.

שאלתי את אחד הרוסים לפשר תופעה זו. הוא צחק.

"ברוסיה", כך הסביר לי, "איש אינו יכול להתפרנס מבלי לגנוב.

אולם קשה לגנוב.

כשהממשלה בונה בתים, קשה מאוד לקחת משהו, הם יודעים בדיוק
בכמה דלתות וחלונות יש צורך לבנייה, אם יחסר אפילו חלון אחד בלבד הדבר יורגש,
אם כן, מה יכול פועל רוסי לעשות? הוא גוזל מן היסודות.

אם הוא יקח משם מעט מלט, הדבר לא יורגש.

האמת היא שאין מרגישים בכך מיד אלא כעבור כמה שנים,
כאשר הקירות מתחילים להסדק ולהתעוות, והדלתות והחלונות מפסיקים להתאים
למסגרות שלהם בגלל הקירות העקומים".

למעשה זו הסיבה שרעידת האדמה שפקדה בזמנו את ארמניה היתה קטלנית ביותר -
כולם גזלו מן היסודות.

כשנשאל אותו אדם, האם בית זה אחת דינו להחרב, הוא ענה שמסתבר שלא.

אמנם אם יזניחו את הטיפול היסודי, אכן בית זה יקרוס, אך לעומת זאת,
אם ישכילו בעלי הבית ליצוק מלט חדש אל תוך היסודות הרעועים, וכן לחשק ולחזק את הבסיס,
ניתן יהיה להצילו למען יעמוד ימים רבים.

עלינו להחדיר לתודעתנו שנישואין הם בנין, וכן אנו אומרים באחת משבע הברכות:
"והתקין לו ממנו בנין עדי עד".

חוזק הבנין, יציבותו ועמידתו האיתנה - תלויים ביסודותיו.

ככל שהיסודות עמוקים וחזקים יותר, כך גם הבנין שיבנה עליהם יהיה חזק ואיתן.

זמן יציקת היסודות לבנין הבית היהודי, הוא השנה הראשונה. ע"כ.

והנה לנו לשונו הזהב של הגאון החזון איש זצ"ל במכתבו לחתן:
 "...להשתדל להראות אהבה וקירוב וריבוי שיחה וריצוי.
ומה שאמרו חז"ל 'אל תרבה שיחה עם האשה' זהו כשאינו צריך לריצוי, ולא בשנה ראשונה,
שצריך בריבוי דיבור להשתדלות ההתאחדות, שזו כוונת היצירה - 'והיו לבשר אחד'".


מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 45-47