טבעת
המנהג הפשוט היום בכל מקום, לקדש את האשה בטבעת ולא בכסף.[וכתב מהר"ם מרוטנבורג רמז לזה, הטבע"ת בגימטריא הקידושי"ן. (תשב"ץ קטן תסה)]
כן מבואר בתיקוני הזוהר, וכן הוא בראשונים, והובא ברמ"א (סימן כז ס"א).
וכתב הבן איש חי (פרשת שופטים אות ח),
ויקדש בטבעת שהיא מקפת על האצבע,
ויש בה רמז נכון לאור המקיף הניתן לה על ידי הקידושין.
(ועיין עוד בשו"ת רב פעלים חלק ב סוד ישרים סימן א שאלה ב).
גם לפי שהטבעת היא עגולה ואין לה קץ,
כך הברית בין האיש לאשה היא ברית עולם ואין לה קץ.
וכן לפי שהבעל מקיף את האשה וחוסה תחת כנפיו,
והוא סוכך עליה לשומרה מכל דבר רע.
וכתב בספר החינוך (מצוה תקנב):
משורשי מצוה זו של קידושי כסף או שווה כסף,
שתצוונו התורה לעשות מעשה באשה,
היורה על ענין זיווגם טרם ישכב עמה,
ולא יבוא עליה כבוא על הזונה מבלי מעשה אחר קודם ביניהם.
וגם כדי שתתן אל לבה לעולם שהיא קנויה לאותו האיש,
ולא תזנה תחתיו ולא תמרוד בו, ותתן לו יקר והוד לעולם,
ובכן תהיה ישיבתם וקימתם בשלום לעולם,
ויתקיים הישוב ברצון האל שחפץ בו.
ומהיות מיסוד המצוה מה שזכרתי,
לכן נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת. ע"כ
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 204