להדביק הרצון אצלה
כתב בספר החינוך (מצוה תקפב):משורשי מצות "ושמח את אשתו",
כי האל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לברוא את העולם,
וחפצו שיתיישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה שיזדווגו בהכשר,
כי הזנות תועבה היא לפניו.
על כן גזר עלינו שנשב עם האשה המיוחדת לנו,
שנה שלימה מעת שנישא אותה,
כדי להרגיל הטבע עימה, ולהדביק הרצון אצלה,
ולהכניס ציורה וכל פועלה בלב,
עד שכל מעשה אשה אחרת יהיה זר אצלנו.
ומתוך כך ירחיק האדם את דרכו מאשה זרה, ויפנה מחשבתו רק אל אשתו,
ובזה יוכשרו הוולדות שתלד לו, ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו. ע״כ.
וכתב בספר שבט מוסר (סוף פרק כד):
אש אהבתו תוקד בו תמיד לאשתו, ועל ידי כן ינצל מכל הרהוריו,
אבל אם יש ביניהם פירוד, יבוא להרהר באחרת חס ושלום.
וכתב הרוקח (הלכות תשובה הלכה כ):
זאת תורת השב בכל לבו אל השם,
להימנע מכל דבר שהגוף נהנה בהם,
כגון ראיית נשים ודיבור עמהם,
חוץ מאשתו שישמח בה כשהיא טהורה בכל חשק לבו,
ועל כן ימהר ויחיש מלחשוב בנשים אחרות, כי אם על אשת חיקו,
ישמח ויגיל בה באהבה בכל עת שחפץ,
כי היא שומרתו מן החטא,
על כן כל חשק לבו יהיה בה לאהבה ולכבדה,
ואז ימצא תאוות לבו בה,
והיא תזכה אותו בעולם הזה ובעולם הבא. ע״כ.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 250