ז"ל בכתובה
אם האב נפטר, יכתבו לאחר שמו ז"ל [זכרונו לברכה] או ע"ה [עליו השלום] או נ"ע [נוחו עדן],ואין בזה שום חשש של סימן רע, חס ושלום.
ויזהרו להפריד בין שם החתן או הכלה לשם האב,
על כן יכתבו כך: פלוני הי"ו בן פלוני ז"ל, או פלונית תחי' בת פלוני ז"ל,
ולא יכתבו: פלוני בן פלוני ז"ל. (ב כה)
וכן נמצא בכתובת מרן החיד"א בלשון זו:
"אנן סהדי איך החתן בנן של קדושים, חוטר מגזע האיתנים,
כמהר"ר חיים יוסף דוד נר"ו
[ראשי תיבות: נטריה רחמנא ושזביה, פירוש, ישמרהו השם ויצילהו]
בן מעלת המנוח הרב הכולל ממשפחת רם כמהר"ר יצחק זרחיה אזולאי זלה"ה". (א פה)
אם טעה וכתב על אבי החתן הי"ו במקום ז"ל, הנכון לתקן זאת,
מאחר ויכולים לטעות שכאילו אין מדובר על החתן האמיתי,
שהרי חתן זה אביו כבר נפטר, ומהכתובה נראה שאביו חי. (ב לד)
וכן נוכחתי במעשה רב אצל מרן הראשון לציון זצוק"ל שכתב לאבי החתן הי"ו במקום ז"ל,
וביקש שיביאו לו סיכת ראש, ואבי הכלה הביא את סיכת ראשו,
ומרן גירד את תיבת הי"ו בעדינות בחוד הסיכה, וכתב במקומה ז"ל.
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 165-166