ערב שבת
מותר לישא אשה ביום שישי, אולם לא יערכו את הסעודה אפילו בשעות הבוקר אלא בליל שבת.ואין זה דומה לסעודת ברית מילה ופדיון הבן שמותר לעשותן ביום שישי,
לפי שזהו זמנן, אבל חתונה אפשר לקובעה לזמן אחר.
כן מבואר בירושלמי, וכן פסקו הראבי"ה, וכן כתב הבית יוסף (אבן העזר ס"ס סד) בשם הר"ן:
ולפיכך נהגו לעשות סעודת הנישואין בלילי שבת, וכן נפסק בשלחן ערוך ובעוד רבים מהאחרונים.
וכתב החתם סופר: ומה שהוכיח המגן אברהם להתיר, אינו מוכרח כלל.
ובשמן רוקח כתב שדברי המגן אברהם תמוהים.
ובספר בני ציון ליכטמן כתב:
אחר שדחו את כל קושיות המגן אברהם, פשוט להלכה שאסור לערוך את הסעודה ביום שישי,
אלא ידחוה לליל שבת. (שו"ע או"ח סימן רמט ס"ב, ואבן העזר סימן סד ס"ג. חזו"ע שבת א לב)
נישואין הנערכים ביום שישי, צריכים החתן והכלה להתייחד קודם השבת דוקא.
אך יש חילוק בזה בין נישואי בתולה לנישואי אלמנה וגרושה, וכמבואר בהערה.
בהיות ובמעשה החופה, שהוא היחוד, החתן קונה את כלתו ליורשה, [וליטמא לה אם הוא כהן],
ולהפר נדריה, וזוכה במציאתה ובמעשה ידיה, ואם יתייחדו לראשונה בשבת,
נמצא שעושה קנין בשבת וזוכה בכל הנ"ל.
על כן, הנושא אלמנה או גרושה צריך שיתייחדו בערב שבת יחוד גמור
במקום מוסתר וצנוע שראוי לביאה או שיוליכה לביתו, ובזה נמצא שקנאה קודם השבת,
ואז רשאי לבוא עליה ביאה ראשונה בליל שבת.
אולם, הנושא בתולה די שיתייחדו בחדר אף שאינו מוסתר וצנוע ולא ראוי לביאה,
וכבר בזה נחשב שקנאה.
וטעם החילוק, משום שבתולה שמחה יותר וקרובה דעתה לכבוד שהחתן רוחש לה,
וחיבת החופה היא עיקר אצלה אף בלי ביאה.
לא כן באלמנה שאין דעתה קרובה אלא לחיבת ביאה,
והביאה היא העיקר אצלה, ולא איכפת לה כל כך בכבוד ושמחה,
לכן צריך יחוד גמור במקום מוסתר וצנוע שראוי לביאה.
(שלחן ערוך סימן סד ס"ה. שו"ת משאת בנימין סימן צ. שו"ת יביע אומר חלק ה אבן העזר סימן ט. פג)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 140-141