שבע ברכות
בסיום הסעודה שאחר החופה, לאחר ברכת המזון,מברכים שבע ברכות. (רעט)
בגמרא (כתובות ח ע"א) אמרו על רב אשי שהגיע לחתונה בבית רב כהנא,
'ביום הראשון' בירך את כל שבע הברכות,
מכאן ואילך אם היו 'פנים חדשות', בירך שבע.
ואם לא, ריבוי שמחה בעלמא הוא,
וברך 'אשר ברא' בלבד.
וכתב הרא"ש 'ביום הראשון', יש מפרשים סעודה ראשונה.
ואולם, גם אם נשא ביום ולא אכלו עד הלילה,
מברכים שבע ברכות, כי לא גרע מפנים חדשות,
כיון שעדיין לא אכלו בני החופה.
ומהרמב"ם נראה שאפילו בסעודה הראשונה שביום הראשון,
לא מברכים שבע ברכות,
אלא אם כן היו פנים חדשות שלא שמעו את ברכות הנישואין בעת הנישואין.
והעיר הרמ"ך,
שמהגמרא מבואר שברכת חתנים בסעודה נתקנה,
וכיון שכן אין נכון שהברכות שברכנו בעת הנישואין,
יפטרו את ברכות הסעודה.
על כן, מנהגינו לברך שבע ברכות בסעודה,
אף שהיו כל הקהל בעת הנישואין ושמעו הברכות. ע"כ.
וסיים מרן הבית יוסף (סימן סב),
ודברי הרמ"ך כדברי הרא"ש והטור,
וכן הוא המנהג הפשוט. ע"כ.
כתב הרדב"ז,
ונראה שאף שאין לברך שבע ברכות אלא בבית חתנים
[כדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך, וכדלהלן],
מכל מקום אין הדברים אמורים אלא בשאר הסעודות,
אבל בסעודה הראשונה, כיון שהחתן והכלה והשושבינין שם,
מברכים שבע ברכות, אף שאין זה בית החתן,
כי עיקר השמחה היא שם שהכל עסוקים לשמחם.
[ועיין בספר שושנת העמקים (חופה וקידושין עמוד שכו)
שביאר בטוב טעם ודעת בענין שבע ברכות שבסעודה הראשונה
לבני ספרד שאין החתן והכלה מתייחדים אלא בסיום החתונה בביתם].
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין 246