מרוקו
ולענין השבועה במרוקו, הנה לאחר דרישה וחקירה קפדנית,
סיכום הדברים, כי גם מדינת מרוקו ככל מדינות העולם,
כי מאז שבאו לשם מגורשי ספרד, הכניסו בהם רוח חדשה שלא לישא שתי נשים,
וכיון שאין עליהם חרם דרבנו גרשום, תיקנו בתי הדין להישבע על זה בכתובה,
וכך התקבל כמעט בכל ערי מרוקו.
למעט כפרים קטנים בדרום המדינה שלא נשבעו שם,
כי בהיות המקום רחוק, עני ונידח, לא באו לשם מגורשי ספרד,
והמשיכו שם לשאת שתי נשים, וכגון בהרי האטלס והברבריא'ה,
וכמו שכתבו בהרחבה בספר התקנות לרבי יהודה בן עטר,
ומהר"י בן וואליד, ובשו"ת עטרת שלמה.
וזו לשון הגאון רבי אברהם אנקווה בספרו כרם חמר,
"ואם התנו שלא ישא אשה אחרת, יכתוב החתן הנזכר שבועה חמורה כראוי,
שלא ישא אשה אחרת עליה אלא על פיה ורצונה".
וכל המתבונן, רואה בבירור שנושא השבועה
תמיד היה כרוך במציאות אם יוכל לישא אשה על אשתו,
וכפי התוקף שרצו לאסור זאת.
ואמנם, לאחרונה אף בכפרים החלו להישבע, כי גם שם חדלו מלישא שתי נשים.
וכן נמצא בכתובת העיר ארפורד מלפני 80 שנה,
בחתימת המרא דאתרא הגאון הקדוש רבנו מאיר אביחצירא זצוק"ל וזיע"א,
ובה שבועה בהשם יתברך. וכן נמצא בכמה וכמה כתובות.
מתוך חוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 288