סעודת חתן וכלה בבית כנסת
מן הדין מותר לערוך סעודת חתן וכלה בבית כנסתאו בבית מדרש עם שירי קודש ודברי תורה,
מכיון שזו סעודת מצוה.
ובלבד שיקפידו האורחים על קדושת המקום בהפרדה גמורה בין הגברים לנשים,
ויזהרו שלא לדבר שם דברים בטלים,
כפי שיש להיזהר תמיד מפאת חומרת קדושת בית הכנסת.
אולם, אם הציבור לא יעמדו בזה,
אסור לערוך שם סעודה כלל ועיקר.
אמרו בגמרא (פסחים קא ע"א) מקדשים בבית הכנסת בליל שבת
כדי להוציא את האורחים שאוכלים ושותים בבית הכנסת.
וכתב רב נסים גאון, ומה שאמרו במגילה (כח ע"א)
בתי כנסיות אין אוכלים ושותים בהם,
היינו דוקא בסעודות הרשות של חול, אבל בסעודת שבת,
סעודת מצוה היא ומותר לאכול שם,
כמפורש בירושלמי שאוכלים שם בעיבור השנה ובקידוש החודש.
וכן כתבו הסמ"ג, האור זרוע, ארחות חיים,
והרא"ש מלוניל בספר המנהגות.
וכתב בספר המנהיג, סעודת שבת שהיא סעודת מצוה,
מותר לאכול בהם.
וראיה ממה שאמרו בירושלמי שבתי כנסיות צריכים בדיקה מחמץ,
שכן אוכלים שם בשבתות ובראשי חודשים ובקידוש החודש,
מפני שהן סעודות מצוה.
ורבי יוחנן היה נכנס לבית הכנסת למחרת,
והיה מלקט הפירורים שנשארו מסעודתם ואוכלם לחיבוב מצוה,
והיה אומר יהא חלקי עם מי שקידש החודש כאן מאמש.
ומבואר שמותר לאכול סעודת מצוה בבית הכנסת,
ומנהג אבותיהם בידיהם. ע"כ.
והמהר"ם חלאוה והר"ן כתבו,
שלצורך רבים מותר אפילו סעודה שאינה של מצוה.
ומרן השלחן ערוך (סימן קנא ס"ד) פסק כדעת רוב הראשונים הנ"ל,
וזו לשונו: לצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישון בתוכו,
ואפילו לצורך מצוה אחרת,
כגון שנקבצים לעבר את השנה והחודש בבית הכנסת,
מותר לאכול שם. ע"כ.
ואמנם המגן אברהם כתב בשם רבנו פרץ להקל דוקא בסעודה שאין בה אלא פת וקטנית,
כלומר, אבל סעודה גדולה של משתה יין ושכר,
אין להתיר אפילו היא סעודת מצוה.
אולם מדברי הראשונים הרבים הנ"ל לא משמע כן,
שהרי התירו לאורחים לסעוד בבית הכנסת סעודת שבת מפני שהיא סעודת מצוה,
וכמפורש בירושלמי,
וסתם סעודת שבת היא סעודה גדולה שהיו אוכלים ושותים כל צורכם,
והיו רגילים לקבוע סעודתם על היין, כמבואר בברכות (מב ע"ב).
ולדבריהם, ברור שיש להתיר גם לערוך סעודת חתן וכלה,
מפני שהיא סעודת מצוה.
גם בשו"ת קרן לדוד כתב,
שנוהגים להקל לערוך סעודות גדולות של מצוה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
וכתב המשנה ברורה (סימן קנא ס"ק כ),
הנוהגים להקל לעשות סעודת סיום מסכת בבית המדרש,
מפני שאין להם מקום מרווח יותר,
אף שהיא סעודה גדולה, יש להם על מה לסמוך,
ואין למחות בידם. ע"כ.
ובשער הציון שם צירף את הירושלמי הנ"ל שהיו אוכלים שם גם בשבתות ובראשי חודשים,
ואז בודאי לא היה פת וקטניות בלבד וכנ"ל.
וברור שכל מה שיש להקל בזה הוא רק לאנשים יראי שמים
שזהירים במעשיהם ולא חשודים לבוא לידי שיכרות וקלות ראש,
חס ושלום, אולם אנשים שכאשר אוכלים ושותים דעתה זחה עליהם,
פשוט וברור שאין להתיר להם לערוך שם שום סעודה,
והעוון תלוי בצווארם של אותם גבאים חסרי דעת והבנה
בחומרת וקדושת בית הכנסת שמאשרים להם זאת.
גם בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן כט) כתב שאין להקל
אלא בסעודת מצוה כשבמקום אחר דחוק,
אבל סעודת חתונה שיש בזה גם קלות ראש ובדחנות ונשים נכנסות ויוצאות,
אין להקל לכתחילה.
(שו"ת יביע אומר חלק י אורח חיים סימן יד, וחלק ט אורח חיים סימן קח אות עח)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 266-267