בין האירוסין לחתונה
ישנם חסידים ואנשי מעשה הנוהגים שלא להיפגש בין האירוסין לחתונה כלל.
אולם המנהג הרווח הוא שנפגשים בין האירוסין לחתונה, אך הורו גדולי הדור זצ"ל,
שהנכון להיפגש אחת לשבועיים, כדי לשמור על קשר עד החתונה,
שלא ייראה לה כאדם זר הבא אצלה.
וגם כי מחמת הריחוק, עלול פתאום אחד הצדדים לשנות דעתו חס ושלום.
וכמו כן, יש להתקשר לכלה פעם או פעמיים בשבוע כפי הצורך, וגם בזה לא יאריך מדאי בדיבורים.
את הפגישות שבין האירוסין לחתונה נכון יותר לערוך בהליכה ברחוב ולא בישיבה אחד מול השני,
כי מאחר וכבר החליט החתן שמצאה הכלה חן בעיניו, אין היתר להסתכל בה יותר,
אלא בראיה בעלמא וכמבואר לעיל, ועל ידי שהולכים, מונע מעצמו הסתכלות אסורה.
ומכל מקום אף אם מתיישבים באיזה מקום, הנכון שלא לשבת ממול ממש,
אלא יצדד מעט כדי שיקל עליו לשמור את עיניו כדת וכהלכה. (נז)
כתב בספר חוט שני (עמוד נו):
לענין הפגישות בין החתן לכלה לאחר שהחליטו להינשא עד זמן הנישואין,
יש לדעת שיש גבול לדבר, וריבוי הפגישות ודאי אינו ראוי,
והגאון החזון איש היה מצטט מה שכתב הרמ"א,
שכאשר מתקרבים זה לזה יותר מדאי קודם הנישואין, גורם הדבר שיקוצו זה בזה,
והתוצאה יכולה להיות הפוכה.
ולכן לא ראוי שיהיו הפגישות ממושכות או בשעות מאוחרות בלילה, אף אם אין בזה איסור יחוד. ע"כ.
וכתב עוד (עמוד נז):
הנני להבהיר בזה על תקופת השידוכים והאירוסין,
אחר שמצא את בת זוגו ועדיין אין ריחיים בצווארו, הוא הזמן המוכשר ביותר להתמסר ללימוד,
וגם ללמוד הלכה למעשה בחלקי התורה החדשים אצלו.
אך במצב הזה יש גם ניסיונות חדשים ופיתויים של יצר הרע להיכשל,
והמכשולים הללו עלולים חס ושלום לגרום ירידה, וגם לגרום צרות לאורך ימים.
והעצה לזה להימסר לקיום ההלכה בכל חלקי החיים.
ואף שהותר להיפגש, אך לא הותר שום דבר האסור ביחס לכל אשה.
ואשרי המתחזק ומנצל את התקופה הזו לעליה בתורה ובמעשים טובים,
ומעמיד את ביתו על פי התורה בכל דרכיו. ע"כ.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 120-121