הכל בסדר, הכל טוב...
אני זוכר כשנתיים ימים לפני שהלכה לבית עולמה,הרופאים אמרו שהמצב קריטי וכבר היא גומרת,
השם ירחם, וקראו לי לבוא לבקרה.
באתי מדימונה לבית החולים, הגעתי בשעה 10:00 בלילה,
חשבתי שאני אבוא, ואראה אותה בצער, מדוכדכת,
סוף סוף המצב לא פשוט, הרופאים - מנבאים שחורות.
אבל לא, כשבאתי היא היתה שוכבת עם עיניים בקושי פתוחות,
אבל באיזה חיוך קיבלה אותי, באיזו שמחה,
עשתה לי כפיים ואמרה: הכל בסדר, הכל טוב... לאחר מכן,
יצאתי משם מעודד ומחוזק,
כי ממש זכתה לקיים בעצמה: דאגתה בליבה וצהלתה על פניה.
מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמוד 8