תאריך מוקדם
אם קבעו את החופה לפני השקיעה וכתבו בכתובה תאריך שלפני השקיעה,אך מכל סיבה שהיא לא תסודר החופה עד הלילה,
אזי יעשו קנין עם החתן מיד לפני השקיעה בפני העדים, והכתובה כשרה.
כי כאמור לעיל התאריך שבכתובה מורה על שעת הקנין ולא על יום החופה.
במקרה זה, אם העדים חותמים לפני החופה,
עליהם לברר את הסכום הכתוב בכתובה,
כדי שידעו על מה הם מעידים בחתימתם.
אולם אם העדים חותמים תחת החופה כנהוג, אינם צריכים לברר,
כי בלאו הכי ישמעו זאת כשיקראו את הכתובה וידעו על מה הם מעידים.
[ומה שחותמים בלילה, אף שבפועל הקנין היה ביום הקודם,
אין זה שטר מוקדם, כיון שאין חתימתם אלא לראיה שהיה הקנין בתאריך זה.] (א רצז)
[כתב בשו"ת שאילת שלום,
אף שאין דעתו של החתן להתחייב אלא משעת החופה,
בכל זאת, בזה שכותבים את הכתובה ועושים קנין קודם,
אין זה נחשב שטר מוקדם, לפי מה שכתבו התוספות,
שכאשר רואים העדים שזמן הכתיבה הוא קודם המסירה,
נותנים דעתם לידע את יום המסירה,
ונמצא שאינו מתחייב אלא משעת המסירה,
לפיכך נראה שצריך שהחתן ימסור את הכתובה לכלה בפני העדים.
וכן מבואר במעשה רב אצל הגאון הרב ברוך יצחק לוין (אב בית דין ירושלים) שכתב,
וראיתי הלכה למעשה בקידושין שהיו נוכחים גאון הדור רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל
וחתנו הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, ואני הייתי מסדר הקידושין,
והיה פקפוק כיון שסידור הקידושין התאחר קצת עד אחרי השקיעה,
וזמן של הכתובה היה לפני השקיעה,
ואמר הרב קוטלר שכיון שמוסרים את הכתובה לידי הכלה בפני עדים,
אין חשש בזה, שיש קול לזמן ההתחייבות
(פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ח"ד עמוד רצה).
אולם הרדב"ז כתב, שבאמת כוונת החתן לשעבד נכסיו משעת הקנין ממש,
ואפילו יום או יומיים קודם,
וכן היה המנהג במצרים שהיו באים החתן והכלה והקרובים והעדים לבית הדין שמונה ימים לפני החופה ועושים קנין על הכל,
והחתימות על הכתובה היו רק בליל החופה.
וכתב בספר נהר מצרים, ומנהג יפה הוא, שמאותה שעה הוא משעבד לה נכסיו. (א ש)]
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 162