גדול עוונו מנשוא
אבא אלמן שציוה את בתו שלא תינשא לאיש,
כדי שתשאר בביתו ותשרת אותו, אסור לבת לשמוע לאביה כלל ועיקר,
וגדול עוונו מנשוא שמצער את בתו, ויענש על זה.
ואדרבה, תלך ותינשא לאשר תחפוץ,
ותביא בנים לעולם שיזכו אותה בעולם הזה ובעולם הבא,
ואין בזה משום מצות כיבוד אב כלל ועיקר.
(ה"ע ח קלג) כתב בשו"ת אבני צדק,
אין כח ביד האב למחות בבתו שלא תנשא לאיש שתחפוץ בו,
וכל שכן שיש כאן צער הגוף, שהרי טוב לה לשבת עם בעל מלשבת כאלמנה בודדה.
ואפילו אם הדבר נוגע לאביה על ידי מזונות שהיא מרויחה, אינה מחוייבת לכבדו בזה,
במה שנוגע לגופה ונפשה.
ואני מתפלא על האב הזה שחס על גופו, ואינו חס על גופה ונפשה של בתו,
והלא כתוב "כרחם אב על בנים", וכל שכן בדבר כזה הנוגע לנפש.
ולכן יאמרו נא לאביה בשמי, שאני מבקשו ומזהירו שלא ימנע את בתו מזה,
ואם ישמע בקולי מוטב, ואם יעמוד בדעתו,
יש להודיע לבתו לבל תאבה לו ולא תשמע בקולו ותנשא למי שהיא חפצה בו, ויהיה במזל טוב. ע"כ.
וכן כתב הכנסת הגדולה בספרו חמרא וחיי, על הגמרא בסנהדרין (עו ע"ב)
"הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו", והיינו לפי הנאתו, כגון המשהה את בתו בוגרת מלהנשא,
ואחד מבני העיר מדבר אודותיה לאחד מבניו לאשה, ואביה מייעץ לבתו הבוגרת שלא תתרצה לו, ומראה פנים לעצתו, שאין הבחור בן גילה במשפחה טובה ונקיה, צריכה היא לבחון ולבדוק הענין, שמא אביה נוגע בדבר ומכוון לטובת עצמו, ואז לא תשמע לו. ע"כ.
(שם קלט) ובספר חסידים כתב, מעשה באחד שמתו בניו בחייו, ואמר לתלמידיו בשעת מיתתו,
יודע אני שאין בי עוון, אלא שהיתה לי אחות קטנה אלמנה, והיה ברצונה להנשא,
אך היתה מתביישת לומר לי קח לי בעל, ואני הייתי יכול להשיאה לאיש, ולא רציתי,
כדי שישאר לי ממונה ונכסיה, ובשביל זה נענשתי ומתו עלי בני. ע"כ.
מכאן מוסר השכל לאיש אשר במקום שישתדל לקיים את המצוה
להשיא את בתו עם נדוניא ומלבושים נאים, הוא מצווה עליה לבל תנשא לאיש,
שגדול עוונו מנשוא, וצפוי לו עונש מהקב"ה, כי צער הגוף לא ניתן להימחל. (שם קמ)
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 115