טבעת הקידושין
מותר לחתן לענוד את טבעת הקידושין באצבעה של כלתו נידה,כנהוג בכל כלה, ואין צורך לעשות שינוי אחר, שלא תתבייש.
(שו"ת יביע אומר חלק ה אבן העזר סימן י)
כתב מהרי"ל, אם הכלה אינה טהורה, אינו נוגע בה,
אך מניח מעצמה ליפול באצבעה.
וכתב הבאר היטב,
ואנו לא נוהגים כן אלא החתן עצמו נותן הטבעת באצבעה.
וכן מבואר בכנסת הגדולה.
וכתב בשו"ת בנין ציון, ואנו לא ראינו נזהרים בזה,
וראיה להקל מהרמ"א שכתב, 'וטוב להודיע לחתן שהיא נידה',
והרי אם אין לו ליתן את הטבעת באצבעה כנהוג,
על כרחנו היה צריך להודיעו,
אלא ודאי שאין להקפיד על זה,
כיון שבשעה שמושיט לה הטבעת עדיין אינה מקודשת ואינה אשתו,
[ולא אסרו הושטת חפץ אלא באשתו],
וכשהושיט הטבעת וקדשה כבר פורש ממנה.
וכן העלה בשו"ת דברי מלכיאל,
שאין להקפיד בזה על הנגיעה.
וכן מבואר באור זרוע שכתב,
אם הכינו צרכי חופה ופירסה נידה,
הרי זה כונסה לכתחילה ומקדשה, ומקבלת הטבעת מידו,
שכיון שעדיין לא נתקדשה, ואינה מותרת לבוא עליה,
לא איכפת לנו אם יגע בידה.
וכמדומה אני שכן הורה מורי רבינו שמחה,
ועשה מעשה בעצמו. ע"כ.
ועיין בעוד אחרונים שכתבו להתיר,
הן מטעם שעדיין אינה אשתו,
והן משום שהנתינה היא זמן מועט כרגע,
וגם נעשית ברבים,
באופן שאין לחוש להרגל עבירה.
וכן פסקו בשו"ת בית יצחק שמלקיס, ישרי לב ועוד.
ובצירוף טעמו ונימוקו של עיקרי הד"ט שכתב,
ובגלילותינו אין נוהגים לחלק בנתינת הקידושין בין כלה טמאה לטהורה,
ומקדשים לעולם על ידי תחיבת הטבעת לאצבע הכלה,
כדי שלא לפרסם הדבר בעיני הקרואים הניצבים עליהם שאיננה טהורה. ע"כ.
והוא טעם נכון, וכאשר עינינו הרואות,
שאם הדבר מתפרסם, יש בושה גדולה לכלה ולמשפחתה.
ואין לך מדה יפה מן הצניעות,
ויש לנהוג על פי הדין הגמור שמותר הדבר.
(ועיין טהרת הבית ח"ב עמוד צא)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 227