חייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש
תהילות לאל יתברך, שזיכנו לכתוב את החוברת "האבלות בהלכה ובאגדה",ובעוונות כשבא זה לידינו,
השתדלנו לעשות כמו שכתוב בהלכה ולא להיות כעיור המגשש באפילה.
והרי לכתחילה צריך האבל לברך "דיין האמת"
ולקרוע את החולצה מיד בשעת יציאת הנשמה,
ואם לא היה שם באותה שעה,
אז מיד כששומע את השמועה הרעה,
צריך לברך ולקרוע.
ולכן מיד כשהודיעו לי בטלפון, פרצתי בבכי מר,
ולאחר דקות מועטות, נזכרתי בדברי חז"ל בגמרא ברכות (נד ע"א):
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה,
שנאמר: "ואהבת את ה' אלקיך... בכל מאדך",
בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו.
ובארה הגמרא (ס ע"ב): דהיינו שיברך "דיין האמת" בשמחה.
וכן פסק הרמב"ם (הלכות ברכות פ"י ה"ג):
"חייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש, כדרך שמברך על הטובה בשמחה,
שנאמר ואהבת את ה' אלקיך... ובכלל אהבה היתירה שנצטווינו בה,
שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה".
גם בפירוש המשניות (ברכות פ"ט מ"ה) ביאר הרמב"ם,
שחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה,
רוצה לומר, שיקבלם בשמחה ויכבוש רגשותיו ויישב דעתו כשמברך,
עד שייראה כמו בזמן שהוא מברך הטוב והמטיב. עי"ש.
לאור דברים אלו, התעשתי בעצמי,
והתאמצתי לכבוש רגשותיי וליישב דעתי,
ולהתבונן במה שהשם יתברך ישתבח שמו ויתעלה כסא הדרו עשה לנו,
וכשהרגשתי באותם רגעים שאני בנפש רגועה וטובה,
עמדתי וברכתי בשם ומלכות בקול רם: "ברוך אתה ה',
אלוקינו מלך העולם, דיין האמת", וקרעתי את החולצה.
מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמוד 9