הכלה
בכל הנ"ל יש להזהיר לכתחילה גם את הכלה שתכוון לצאת ידי חובת הברכות,ולא תענה 'ברוך הוא וברוך שמו', ולא תדבר עד קבלת הטבעת.
בברכת 'הגפן' בודאי שעל הכלה לכוון לצאת ידי חובה, מאחר וטועמת מהיין,
אולם יש לדון לגבי ברכת האירוסין שלכאורה היא מוטלת על החתן שהוא המקדש ולא היא.
והנה בכנסת הגדולה הסתפק על קטן שנושא גדולה,
האם יברך ברכת האירוסין משום החיוב שלה שהיא גדולה ומוזהרת במצוות שלא
להבעל בלי קידושין, שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל",
וכדין גדול שנושא קטנה שפשוט שמברך ברכת האירוסין,
כיון שהוא עצמו גדול וחייב במצוות.
ואף על פי שנוסח הברכה מדבר על האיש, אין בכך כלום. ע"כ.
נמצא שיש סיבה להוציא ידי חובה את הכלה בברכה.
ואף אם נחלוק על זה, מכל מקום עצם עניית 'אמן' של הכלה אחר ברכת האירוסין,
אינה הפסק בין ברכת הגפן לטעימה, מאחר וסוף סוף היא שייכת בברכה,
שבלעדיה לא יכול החתן לקיים מצות פריה ורביה.
(שו"ת יבי"א חלק ז אבן העזר סימן יז אות ב. ה"ע ב רד. קמב)
[דין זה דומה לברכת 'לישב בסוכה' של בנות אשכנז,
שישנם מפוסקי אשכנז שהורו שלכתחילה אף הן לא יברכו,
ובכל זאת רשאיות לענות 'אמן' על ברכה זו שבתוך הקידוש,
שמאחר וסוף סוף הן שייכות בברכה, אין זה נחשב להן הפסק.
לא כן נשים ספרדיות, אינן רשאיות לענות 'אמן',
כי אינן שייכות כלל בברכה זו, ולהן זה הפסק.
(עי' חזו"ע סוכות עמ' קמח)]
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 195-196