העצבות היא בידי האדם
וכאן ראוי להביא את דברי רבנו יוסף חייםבספרו "אדרת אליהו" (פרשת ויקהל) שמבאר,
שכל המאורעות שקורים לאדם,
הם רק ניסיון משמים לראות אם יקבל את הקורות אותו בשמחה או לא,
וזו לשונו: והנה דע לך ידידי, כי מידת העיצבון,
מלבד שהיא צער הנפש,
הנה היא גם צער הגוף מאוד ומזקת לגוף הרבה.
וכמה חולאים רעים ימשכו ממנה, בר מינן.
ומכה זו של מידת העיצבון, היא "מעשה ידי אדם",
דהיינו שכל מכה שלא תבוא על האדם,
ודאי היא גזירה מן השמים,
שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה,
ואם כן הכל גזור מן השמים.
אבל העיצבון,
האדם הוא שמביאו על עצמו,
ומן השמים לא גזרו עליו שתהיה לו מכה זו,
יען כי העיצבון הוא דבר מגונה ושנוי לפני הקב"ה.
ואפילו על עוונותיו אין ראוי לו להיות נעצב הרבה.
ואם מן השמים יגזרו על האדם יסורים חס ושלום,
הנה הקב"ה רוצה שהאדם יקבל את היסורים בשמחה,
וזהו הניסיון שעושים לאדם תמיד,
לראות אם מקבל את כל היסורים הבאים עליו בשמחה או לא.
ואם כן אי אפשר שבשמים יגזרו עליו עיצבון.
ועוד, כי עיקר העיצבון שיהיה לאדם,
על פי הרוב יבוא מחסרון אמונה,
שאם היה לו אמונה והבטחה בהשם יתברך כראוי וכמצטרך,
ודאי לא יבוא לידי עיצבון,
ואם כן איך שייך שתהיה מידת העיצבון גזירה מן השמים?!
ואם כן מוכרח לומר שזו המכה הקשה,
היא "מעשה ידי אדם", כלומר הוא עצמו הפועל ומביא עליו מכה זו.
ולכן ישים מבטחו בהשם יתברך, ויעורר לבו בשמחה וגילה. ע"כ.
מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמודים 8-9