תקנת השבועה, מקורותיה, טעמיה, ומנהגיה למשך הדורות
להלן יבוארו הדברים קצת יותר בהרחבה, מהו מקור השבועה?
ומדוע נתקנה? וכלפי מה היא באה? ומהן התועליות שבה?
והאם גם בדורנו יש להמשיך במנהג זה?
יש לציין שהאותיות המובאות להלן בתחילת כל קטע,
הן מהספר הנ"ל "משפט הכתובה" (ח"ה סימן מב)
לתועלת החפצים לראות את הדברים בהרחבה יותר עם מקורותיהם המדוייקים.
א. ב. לפני 1,000 שנה
ראשית, יש לדעת כי מצאנו שבועה זו כבר מזמן
הגאונים למעלה מ-1,000 שנה, אך לא בתור תקנה קבועה,
אלא היו שנשבעו על פי דרישת צד הכלה.
אולם, שנים לאחר מכן נעשתה השבועה כתקנה קבועה,
והמקור הראשון לזה הובא בגדולי הדורות
של חכמי מצרים שכתבו שכן נהגו במקומם מזמן הרמב"ם.
כתב בספר נוה שלום חזן (אב בית דין אלכסנדריה),
וזו לשונו: המנהג פה להשביע החתן בשעת הנישואין שלא ישא אשה אחרת על אשתו,
אלא אם כן שהתה עשר שנים ולא ילדה.
ומנהג זה קדום בארץ מצרים מזמן הרמב"ם ז"ל, כמבואר בתשובות הרמב"ם.
וכן מבואר ברדב"ז, שמנהג השבועה במצרים נמשך מהרמב"ם,
ותקנה ותיקה היא.
גם מהר"י בי רב, כתב: באלו המקומות, רובם ככולם נוהגים לכתוב עליהם בעת השידוכין,
ומקבלים שבועה שלא ישדך, ולא יקדש, ולא ישא אחרת עליה,
והתפשט מנהג זה ושבועה זו כמעט בכל הכתובות זה כמה שנים.
וכן מבואר בספר נהר מצרים לרבי אהרן בן שמעון (אב"ד אלכסנדריה).
ובתשובות הרשב"א מובא שהיתה שבועה בכתובה בקהילות ספרד,
אולם בזמנו עדיין לא היתה נפוצה שבועה זו,
אך כנראה שאז החלה אוירה זו להתפתח,
כי מצאנו שכמה עשרות שנים לאחר מכן שגורשו מספרד כבר היו רגילים בשבועה זו.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 304