"אוהבה כגופו, ומכבדה - יותר מגופו"


"אוהבה כגופו, ומכבדה - יותר מגופו". 

על הבעל לכבד את אשתו יותר ממה שהוא מכבד את עצמו! 

באיזה כבוד מדובר?

אין מדובר בגינוני כבוד חיצוניים,
כגון: שתכנס בפתח ראשונה ושתלך לפניו
[כמו שנהוג לחשוב בטעות]. 

אדרבה, בגמרא (ברכות סא ע"א) מבואר, שאין צריך לכבדה בזה, 
אלא הבעל הולך ראשון ולא אחריה.

אלא הכבוד יותר מגופו הוא בסיפוק צרכיה,
שעליו לתת לה יותר ממה שנותן לעצמו,
כגון: פרנסה טובה, אוכל משובח, כרית טובה, בגדים טובים.

אם יש לפניו שתי מנות של אוכל, יתן לאשתו את המשובחת יותר. 

אם יש בבית שתי שמיכות, יתן לאשתו את הטובה והנעימה יותר.

אם יש לו אפשרות לקנות בגד או לעצמו או לאשתו - אשתו קודמת.

ועיין בבראשית (יב ח) לגבי אברהם אבינו - 
"ויט אהלה", פירש רש''י בשם המדרש, שבתחילה נטע את אוהל אשתו ואחר כך את שלו.

הרמב''ם (הלכות אישות פרק טו הלכה יט) מבאר:
מכבד את אשתו יותר מגופו, שאם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי ממונו.

כלומר עליו להיות נדיב כלפיה בממונו,
ולספק לה את צרכיה ברווחה, בהתאם ליכולת הכספית שלו.

וכן אמרו בגמרא (חולין פד ע"ב) על הפסוק "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט",
לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו; 
וילבש ויתכסה - במה שיש לו; 
ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו. 

שהם תלויים בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.

מדוע עליו "לכבדה יותר מגופו"?

 אם עליו לאהוב אותה כמוהו, מדוע אין די בכך שאף יכבד אותה כמוהו? 

מדוע צריך יותר מאשר את עצמו?

אומר רש"י: "יותר מגופו - דזילותא דאיתתא קשה מדגברא".

בזיונה של אשה קשה יותר מבזיון הגבר.

כלומר בכל מה שקשור לסיפוק צרכיה בכבוד 
[ביגוד, תכשיטים, רווחה כלכלית] - האשה רגישה וזקוקה לכך יותר מן הגבר.

לכן מפני שאוהבה כגופו, עליו לכבדה יותר מגופו, בהתאם לצרכיה המוגברים.

אם אינו מכבדה כראוי בדברים אלו, 
היא מרגישה בכך זלזול ופגיעה, 
כאילו הוא מתייחס אליה כאל משרתת,
 שמעשיה כלפיו מובנים מאליו בלי הכרת הטוב כראוי,
עד שאינו חש די הצורך לכבודה ולרווחתה.

לעומת זאת כאשר הוא חש לכבודה, 
ודואג לרווחתה כראוי, אף יותר מאשר לעצמו, 
היא חשה בזה את הערכתו והוקרתו אליה.

רואים זאת במילות הכתובה, 
בהתחייבות שנוטל הבעל כלפי אשתו: "אנא... אפלח ואוקיר ואפרנס" 

[אני אעבוד ואכבד ואפרנס] -
 המילה "אוקיר" [אכבד] נכנסת כאן בין העבודה לפרנסה, 
ולכאורה היא קוטעת את הרצף הנכון, והיה צריך לומר "אעבוד ואפרנס".

מדוע נכנסת המילה "אוקיר" באמצע?

לומדים אנו מכאן, 
שהפרנסה שמתחייב הבעל כלפי אשתו צריכה להיות מתוך תפיסה של "כבוד", 
מתוך שמעריכים ורוחשים כבוד, 
ולכן מפרנסים ברווח ובשמחה, ולא, להבדיל, כמו שמפרנסים עבד,
הגם שאולי מפרנסים אותו ברווח, 
אין זה מתוך תפיסה של כבוד אלא מתוך רחמים או כדי שיעבוד טוב יותר וכדומה.

מתוך שהאדם מכבד ומוקיר את אשתו, 
את תפקידה הגדול כלפיו ואת כל מה שהיא עוזרת לו וממלאת לו בחיים, 
הוא מרבה בטובתה ומספק לה בנדיבות ובעין טובה את צרכיה והנאותיה.

ואומרת הגמרא, שמי שאכן מכבד את אשתו בממון אשר חננו ה', יתעשר וירוויח מכך.

אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, 
שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, 
שנאמר: 'ולאברם היטיב בעבורה', 
והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו". 

תרגום: וזהו שאמר רבא לבני מקומו: כבדו לנשותיכם כדי שתתעשרו. 
(בבא מציעא נט ע"א)
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 61-62