טעימת הכוס
אף שהתבאר לעיל (עמ' 214) שבסיום שבע ברכות הנישואין,אין חובה גמורה מן הדין שהרב שבירך ברכה ראשונה 'הגפן',
יטעם מן היין, בכל זאת, כאשר הכלה נידה,
ישנה סיבה נוספת שיטעם הרב מן היין,
ואחר כך יתן לחתן לטעום.
לפי המנהג הפשוט שאותה כוס שבירכו עליו ברכת אירוסין,
חוזרים ומברכים עליה ברכות הנישואין,
אם כן מאחר והכלה שהיא נידה טעמה ממנו קודם לכן בברכת האירוסין,
איך יוכל החתן לשתות משיורי הכוס שלה לאחר ברכות הנישואין,
והרי אסור לבעל לשתות משיורי הכוס ששתתה אשתו,
ולדעת הש"ך ועוד אפילו אם הוסיפו על זה משקה, אסור.
על כן, הטוב ביותר שישתה הרב המברך,
ואז כיון שהפסיק בשתיה אדם אחר,
ישתה החתן ללא כל חשש.
אך דע, שכל זה רק לרווחא דמילתא [לרווחת הענין],
ומן הדין אין צורך בכך,
כיון שלהלכה כל שמוסיפים מעט משקה על שיירי הכוס שלה,
מותר לבעל לשתותה,
וכמו שכתב מרן זצוק"ל בספרו טהרת הבית (ח"ב עמוד קכג):
שמאחר ועיקר דין שתיית שיירי הכוס שלה,
שנוי במחלוקת, ורוב הפוסקים מתירים כמבואר בבית יוסף,
ומה שסתם בשלחן ערוך להחמיר,
אינו אלא מפני המנהג, לכן בטעם כלשהו יש להתיר.
על כן, אף במקרה שהמברך לא טעם,
מותר לחתן לטעום, כיון שהוסיפו יין.
וכל שכן בצירוף הטעמים הנ"ל, ששותה בפני רבים,
ואימת השכינה והציבור עליו, אין לחוש להרגל עבירה.
[ועיין שו"ת יביע אומר ח"ה אבן העזר סימן י אות ו]
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 227-228