שם עריסה שהשתקע -כתובה
שם עריסה שבמהלך השנים הפסיקו לקרוא לו בשם זה,וגם הוא עצמו לא משתמש בשם זה במסמכיו כלל,
אין להזכירו בכתובה, מאחר ועתה אין זה שמו.
ואם כתבוהו, הכתובה פסולה.
ואף אם הוסיפוהו בתור שם שני לשם שיש לו עתה, הכתובה פסולה,
שהרי אין לו שם המורכב משני שמות יחד. (ב סא, סב)
דבר זה מצוי כאשר מתעקשים לקרוא לבן או לבת בלידה כשם הסבא או הסבתא דווקא,
אף ששמם לא מקובל בזמננו כלל ועיקר
[כמו: מכלוף, פרחה, מורוורי, אנשיל, זיידא וכיוצא בהם],
ומחמת אי נעימות, בפועל לא משתמשים בשם זה,
וממציאים שם אחר שיערב להם.
[ועיין בחוברת "כיבוד אב ואם בהלכה ובאגדה" (עמוד 101)
בחומרת הקוראים לילדיהם שמות שלאחר מכן מתביישים בהם,
ושאין בזה לא מצות כיבוד אב ואם ולא כלום,
שכבר ציותה התורה: "ואהבת לרעך כמוך",
מה ששנאוי עליך, אל תעשה לחברך.]
ומעשה בכלה שנקראת בעריסה על שם הסבתא שלה,
אך מאחר ושם זה לא היה מקובל כלל,
לכן נשתקע לגמרי ולא השתמשו בו בשום צורה,
ואולם בהגיע עת דודים נזכרו בו ההורים ודרשו לכתוב בכתובה שם זה "כדי שלא ימחה זכר הסבתא", וכתב מסדר קידושין שם זה וגם את השם העכשווי [למשל: "הכלה פרחה תאיר בת פלוני"].
אבל להלכה כתובה זו פסולה, הן מצד שנשתקע שם העריסה לגמרי ואין זה שמה,
והן מצד שמעולם לא היה לה שם המורכב משני שמות יחד. (ב סב)
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 170