כיצד יקיים הבעל מצות "ושימח את אשתו"?


כאשר ניגש לשידוכים צריך לאחר נישואיו לקיים את דברי החזון איש.

והנה לנו לשונו הזהב של הגאון החזון איש זצ"ל במכתבו לחתן:
"ושימח את אשתו אשר לקח'' - חובה.

כיצד משמחה?

טבע שלה להתענג על חינה בעיניו, ואליו עיניה נשואות.

עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי
[ומה שאמרו חז"ל 'אל תרבה שיחה עם האשה' זהו כשאינו צריך לריצוי,
ולא בשנה ראשונה, שצריך בריבוי דיבור להשתדלות ההתאחדות,
שזו כוונת היצירה - 'והיו לבשר אחד'].

וצריך להתאמץ להתנהג באופן יותר מקרב, וכייחוס יד ימין לשמאל, שאינו דבר חוצי אלא עצמי... להודיע ביציאה לאן הולך, ובשובו מה עשה, וכיוצא בזה בדברים קטנים. 

בדברי חיזוק לשמח לב".

"טבע שלה להתענג על חינה בעיניו" -
האשה מוכרחה להרגיש שהיא נושאת חן בעיני בעלה, תחושה זו נותנת לה עונג, סיפוק ובטחון.

"אליו עיניה נשואות"! יש לה תלות רגשית בו, היא זקוקה לו, ליחס הטוב והלבבי שלו כלפיה.

זה מה שיתן לה את המוטיבציה להיות אשה טובה ומסורה.

וכפי שכתב הסטייפלר זצ"ל: "עיקר תקוות האשה בעולמה שיהיה לה בעל האוהב אותה"!

על החתן "להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי", עליו להפגין ולהראות בדרכים
שונות את אהבתו לאשתו, בשבחים, פירגונים, מילים חמות, חיוכים והכרת הטוב.

שתהיה ביניהם אווירה שמחה ונעימה.
כמו שהיה בזמן פגישות השידוכים שהקשיבו בקשב רב אחד לשניה.

עליו להרבות לשוחח עימה, וליצור בינו לבינה הרגשה של שיתוף ו"יחד".

"להודיע ביציאה לאן הולך, ובשובו מה עשה, 
וכיוצא בזה בדברים קטנים" - טלפון באמצע היום, "סתם, כי התגעגעתי", פתק מחמם לב,
משהו טעים שהזדמן "כי נזכרתי שבדיוק את זה את אוהבת", התייעצות בענייניו והתעניינות
בענייניה - דברים קטנים שמביעים שיתוף, אהבה ושימת לב.

"ושימח את אשתו" - זוהי חובה.

צורך של ממש בעבור האשה, בפרט בשנה הראשונה.

זהו הדבק שיקשר אותה אל בעלה, שיתן לה להרגיש תחושה נפלאה וטובה של חלק
ממנו, "ובלא זה - לא ירגיל הטבע עמה".

זהו תנאי הכרחי ובסיסי כדי להגיע להתאחדות השלימה של "והיו לבשר אחד".

כותב הרב וולבה זצ"ל: "אם מקיים הבעל את חובותיו ושיעבודיו כלפי אשתו על הצד
היותר טוב, אז היא מרוצה ומאושרת, ולא זו בלבד, היא עצמה, שמהותה מידת הדין,
נהפכת למידת הרחמים, היא נהיית למשפיעה וגומלת לבעלה את חסדו בריבית ובריבית
דריבית, ולא זו בלבד, מהשפע שהיא מקבלת ממנו נוצר ולד ברחם שלה, שלגביו היא
כולה רחמים. רחם הוא המקור לרחמים". (מאמרי הדרכה לחתנים שיחה ו)


מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 55