שם עריסה שהוחלף וקוראים בו מעט
שם עריסה שבמשך הזמן רוב הציבור הפסיקו לקוראו בשם זה וקוראים אותו בשם אחר,כל שעדיין מיעוט אנשים קוראים בשם הלידה,
או שבעלייתו לתורה קוראים לו בשם זה,
או באמירת "מי שברך" וברכה אצל צדיק,
ואפילו רק מוזכר שם זה במסמכים רשמיים ובמכתבים ששולחים אליו,
או שחותם בשם זה וכיוצא בזה,
אין זה נחשב שהשתקע שם הלידה,
וכותבים אותו בכתובה כדלהלן:
אם שני השמות [שם העריסה והשם שנפוץ עתה] דומים זה לזה,
באופן שאם יכתבו את שם העריסה ידעו בבירור במי מדובר,
יכתבו את שם העריסה בלבד.
למשל: אם שם העריסה "מאיר", ועתה קוראים אותו "מאור",
יכתבו: "החתן מאיר בן פלוני".
אבל אם אין השמות דומים,
יכתבו את שם העריסה דמתקרי השם הנפוץ.
למשל: אם שם העריסה "רון", ועתה קוראים אותו "יעקב",
יכתבו: "החתן רון דמתקרי יעקב בן פלוני".
ואם הפך וכתב "החתן יעקב דמתקרי רון בן פלוני", הכתובה כשרה.
אבל אם כתב את שני השמות יחד "החתן רון יעקב בן פלוני",
הכתובה פסולה, כי מעולם לא קראוהו בשני שמות יחד. (ב סד, סו, ע)
יש להבהיר, שמה שכתבנו שאפילו אם משתמשים בשם רק בשביל ברכה אצל צדיק וכדומה,
די בזה להחשב שלא השתקע השם, זהו רק ב"שם עריסה" כי יש לו חוזק מיוחד,
ולכן די בכל סיבה שהיא להחשיבו כשם,
אבל אם המציאו שם רק בשביל להשתמש בו אצל צדיק,
פשוט שאין זה נחשב שמו כלל ולא כותבים אותו.
ומעשה בכלה שנקראה בעריסה "קלודין", וכך היתה נקראת תמיד בפי כל,
אך אמרו לה לפני החתונה שכיון שיש לה שם גויי תוסיף לעצמה שם יהודי,
והוסיפה לעצמה 'אסתר', אבל בפועל לא היה לה שום שימוש בשם זה,
זולת שהחתן היה מזכיר אותה לברכה לפני צדיקים בשם זה,
וכתבו בכתובה: "קלודין אסתר".
ולאחר כמה שנים באו הזוג לבדוק את הכתובה מאחר ולא היה להם ילדים,
ואמרנו להם שיש להחליף את הכתובה, כי "קלודין אסתר" אין זה שמה כלל.
שכיון שהוסיפו לה שם 'אסתר' רק בשביל "מי שברך", אינו נחשב שם.
אבל אם היה שם 'אסתר' ב"שם עריסה", אף שמזכירים אותו רק אצל צדיק,
הריהו נחשב כשם גמור שלא השתקע, וצריך לכותבו. (ב סו)
שידוכים כהלכה
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 171