הדקדוק בשמות - בכתובה
על ממלא הכתובה לברר היטב את השמות,
כדי שתהיה הכתובה כשרה לכתחילה.
ופעמים שמחמת חוסר דקדוק, יש לפוסלה אפילו בדיעבד.
גם ישנן בכתובה סגולות והשפעות מיוחדות בכל אות ואות ובפרט בשמות,
וכשהשמות כתובים כהלכה בדקדוק גדול,
ממשיכים בזה שפע טוב על בני הזוג.
ועוד, אם חס ושלום יצטרכו לכתוב גט,
פעמים שמביאים ראיה על שמות האיש והאשה מהכתובה. (ב מ)
מלא וחסר -
חתן שרגיל לכתוב את שמו מלא עם ו' או י', כותבים אותו מלא.
ואפילו שם חמיו כשמו, וחמיו כותב חסר, את שם החתן כותבים מלא,
ואת שם חמיו כותבים חסר.
שם הכתוב בתנ"ך חסר, והחתן או הכלה רגילים לכותבו מלא,
כותבים אותו מלא, כגון: 'עובדיה' ולא 'עבדיה', 'ירוחם' ולא 'ירחם',
'משולם' ולא 'משלם', 'גאולה' ולא 'גאלה', 'אוסנת' ולא 'אסנת', 'צילה' ולא 'צלה',
'צפורה' ולא 'צפרה'.
וכן ראיתי מעשה רב שכתב מרן הראש"ל זצוק"ל בכתובה 'גאולה' מלא ו'.
כתב מרן זצוק"ל (שו"ת יביע אומר חלק י אבן העזר סימן לב. מזכרת הגיטין, עמ' תלו):
כתבנו בגט צפורה מלא ו'.
ואף על פי שבתורה כתוב צפרה בלי ו', וכך ראוי לכותבו בגט,
אבל כיון שהאשה אמרה שהיא חותמת את שמה צפורה עם ו',
כתבנוהו מלא ו' כמו חתימתה, שהרי חסר שכתבו מלא,
כשר, כמו שכתב הרמ"א (סימן קכט סעיף כח).
וכן כתב מהר"י מינץ.
וכתב הגט פשוט, והוא הדין בשם יעקב שאם כתב בגט יעקוב מלא ו',
כשר בדיעבד, וכן אהרון ומושה. עי"ש.
ואף על פי שכאן אנו כותבים "לכתחילה" צפורה עם ו',
מכל מקום כיון שהיא חותמת כך, יש לכתוב כן לכתחילה,
וכן כתב הרש"ל שכותבים צפורה מלא ו', והביאו החיד"א.
וכן כתב מהר"ם בן חביב בספר עזרת נשים,
שאף על פי שבתנ"ך נכתב עבדיה חסר ו', אם חותם עובדיה,
עם ו', יש לכתוב עובדיה, מלא.
וכן בשם דבורה, שבתורה כתוב 'דברה מינקת רבקה', חסר ו',
ואף על פי כן יש לכתוב דבורה עם ו'.
וכן כתב בתרומת הדשן שכותבים צפורה מלא ו',
אף על פי שבתורה כתוב חסר ו',
לפי שהעולם קוראים שם צפורה מלא.
וכן כתבו כמה אחרונים.
ומכיון שמצאנו במקרא שם איש בלק בן "צפור" מלא ו',
(וכן "כל צפור טהורה תאכלו", "כי יקרא קן צפור", כולם מלאים ו'),
הוא הדין לשם אשה שיש לכותבה עם ו'.
וכשחותמת עם ו', יש להתחשב בחתימתה. וכן עיקר.
לאור האמור, שם שעל פי דקדוק לשון הקודש,
יש לכותבו בצורה מסויימת, והחתן או הכלה כותבים אותו אחרת,
ברור שיש להתחשב בכתיבתם, ולכתוב כפי שהם רגילים.
על כן, כלה ששמה 'אילה', והיא כותבת: 'איילה', יכתבו בכתובה 'איילה'.
וכן, כלה ששמה 'מעין', והיא כותבת: 'מעיין', יכתבו בכתובה 'מעיין',
מאחר וסוף סוף, אין זו כתיבה משובשת.
אולם מי ששמו 'שמעון' ורגיל לכתוב 'שמאון', או מי ששמו 'יהושע' ורגיל לכתוב 'יאושע',
בוודאי שנכתוב את שמו כהוגן 'שמעון' או 'יהושע', כי כתיבתו משובשת היא.
ולפי זה, מי ששמו יקנעם, ובתנ"ך מובא שם זה חסר (יהושע יב כב)
'מלך יָקְנֳעָם', אם רגיל הוא לכותבו מלא ו' 'יוקנעם', יכתבו 'יוקנעם'.
ואין זה דומה למה שכתבנו לעיל (עמ' 164) לענין עיר יקנעם, שיש לכותבו חסר.
כי שם מאחר והוא שם עיר, וכך הרגילות לכותבו,
מה לי להתייחס לכמה מעטים שמוסיפים ו',
לא כן כאן שהדיון הוא על שם האדם,
ושם האדם נקבע לפי מה שהוא כותב,
ולא לפי מה שהעולם רגילים לכתוב, לכן מתחשבים בכתיבתו,
וכותבים 'יוקנעם', וכמו באיילה ומעיין.
ובלבד שכתיבתו אינה משובשת, וכאמור.
כשיש ספק כלשהו אם לכתוב את השם מלא או חסר,
יכתבוהו מלא, כדי שלא יטעו בקריאתו כלל.
למשל: עופר ולא עפר, עופרה ולא עפרה, נועם ולא נעם, דוב ולא דב,
אייל ולא איל, איילת ולא אילת, רוחמה ולא רחמה, תהילה ולא תהלה, וכל כיוצא בזה.
(רמ"א סימן קכט סעיף כח)
ישנם עוד כללים רבים בכתיבת השמות, ובפרט בשמות שבשפת לע"ז,
עיין בהם בספר משפט הכתובה (חלק ב עמוד קג והלאה) ותרווה נחת.
שדכנית לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 166-167