שבע ברכות עד השקיעה
חתן וכלה שהתחילו את סעודתם ביום השביעי,וסיימו את הסעודה לאחר השקיעה,
אינם יכולים לברך שבע ברכות או ברכת "אשר ברא".
ואולם בזימון יכולים לומר "שהשמחה במעונו".
(שו"ת יביע אומר ח"ה אבן העזר סימן ז אות ב, ה. חזון עובדיה אבלות ח"א רז. שיב)
ומכל מקום, אם רואים שהזמן מצומצם והשקיעה מתקרבת,
יכולים להפסיק את הסעודה ולברך ברכת המזון ושבע ברכות,
ולאחר מכן רשאים להביא קינוחים וכיבודים,
ואין בזה משום גורם לברכה שאינה צריכה,
וימשיכו בשירה וזימרה וריקודים כיד השם הטובה עליהם.
בדרך כלל בימי החול,
אין אנו משאירים את קינוחי הסעודה לאחר ברכת המזון,
משום חשש לגורם ברכה שאינה צריכה כמבואר באחרונים,
שהרי אם יאכלם לאחר הסעודה,
יצטרך לברך ברכה אחרונה, אבל עתה שאוכלם בתוך הסעודה,
ברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה.
ורק בשבת, רשאים לכתחילה להביא קינוחים לאחר ברכת המזון,
כי יש 'צורך' להשלים מאה ברכות,
ואין זו ברכה 'שאינה צריכה'.
כן גם בנידונינו, מאחר ותיקנו חכמים בכל סעודה לברך ברכת חתנים,
הרי שגם ברכות אלו נחשבות 'צורך',
ואין זה נחשב שגורם ברכה שאינה צריכה.
וליתר חיזוק, הלוא כאן מדובר שכבר אכלו את הסעודה והתחייבו בשבע ברכות,
אלא שמאחר ותיכף תגיע שקיעת החמה ויפקע מהם החיוב,
לכן הם מפסיקים את הסעודה כדי שיוכלו לברך,
וכיון שבפועל רובץ עליהם חיוב לברך,
למה נחשוש לברכה שאינה צריכה,
הרי זה הצורך שלהם עתה לקיים את חיובם,
ומי יכול להכריחם להמתין ולהפסיד את הברכות.
ואף שבעצם אין שום חיוב לעשות סעודה לחתן ולכלה כדי להתחייב בשבע ברכות,
מכל מקום כאן שכבר אכלו סעודה וחלה עליהם חובה לברך כתקנת חז"ל,
הרי שכשמברכים עתה עושים כהלכה לפרוע את חיובם לברך,
ואין לך צורך גדול מזה.
עוד יש להוסיף, כי הנה כתבו האור זרוע והאגור והרמ"א,
שאף על פי שהלכה רווחת שמברך על העיקר ופוטר את הטפל,
מכל מקום אם הטפל חביב בעיניו כמו העיקר,
יקדים לברך על הטפל.
וכתב על זה הגאון אבן העוזר,
ונראה שאף שאין לגרום ברכה שאינה צריכה,
זהו דווקא כשפוטר הכל בברכה אחת הראויה להם,
אבל כאן שאינו מברך על הטפל ברכה הראויה לו כתקנת חכמים,
טוב יותר להקדימו ולברך עליו ברכתו,
משיפטור אותו בברכת העיקר.
וראיה לזה מהירושלמי. עי"ש.
והגע עצמך, אם בדבר טפל שחביב הוא בעיניו רשאי לברך,
על אף שהוא בעצם אמור להיפטר בברכת העיקר,
מחמת שאינו מברך על הטפל ברכה הראויה לו כתקנת חכמים,
ולכן אין זה נחשב ברכה שאינה צריכה,
כל שכן כאן שאם לא יברך עתה שבע הברכות אין מה שיפטרם,
ויפסידו לגמרי את הברכה הראויה להם כתקנת חכמים,
שבודאי לא יהיה נחשב ברכה שאינה צריכה,
וגם כאן חביבים הם בעיניו לברכם.
וכבר כתב הרמב"ם (סוף הלכות ברכות):
לעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה, וירבה בברכות הצריכות,
וכן אמר דוד "בכל יום אברכך".
ומשמע שאף לכתחילה יש להרבות בברכה הצריכה.
(עיין בשו"ת יחוה דעת חלק ו סימן כו)
ועיין בספר זכור לאברהם (סימן סד סוף אות נז) שכתב,
ביום השביעי של המשתה שאצל יוצאי חלציו של האדמו"ר מתולדות אהרון,
דקדק לברך השבע ברכות לפני השקיעה,
ואחר כך האריכו בזמירות וריקודים.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 272-273