דברי הגאון רבי שריה דבליצקי שליט''א 


אסונות רוחניים כבדים ארעו כתוצאה מהסכמה לשלח את הבנות לבתי השכנים לסיע
בבייביסיטר, בנות ישראל רבות כשרות ותמימות נפלו בעקבות הזמנות לעזרה בבתים
לא מכרים, ולעתים, גם בבתים מכרים!

ויש להביא לידיעת ההורים את אשר לפניהם באפן שיוכלו לפקח עינים ולכלכל דברים בנדון.

א. שמוש בחמר קריאה פסול הנמצא בבית הורי הטף.

ב. שמיעת רדיו וצפיה בטלויזיה ווידאו הנמצאים שם בבית.

ג. אסור יחוד עם ילדים אחרי גיל תשע.

ד. הכרות והתידדות עם האב או האח הגדול,
בפרמ על ידי ההסעה חזרה הביתה ברכבם הפרטי מלבד אסור יחוד שבדבר.

ה. תופעה חמורה של ניצול המצב המתאים על ידי פרחחים משחתים היוצרים
לשם קשר דרך הטלפון וכו'.

רבם של נהגי האוטובוסים הצבוריים והפרטיים טנדרים ומוניות,
הנם אנשים השקועים בזהמה וחשודים על כל דבר האסור ואוי לאזנינו מה ששמענו בנדון.

לכן חובה קדושה לאסר על כל בני המשפחה לשבת ליד הנהג או לשוחח עמו מטוב עד רע.

גם לא לנסות להחזירו למומב או לענות לו על שאלות בעניני דת ודתיים.

להיות ערני בענין אסור יחוד המצוי בנסיעות חוץ לעיר ובנסיעות בשעות הלילה.

בפרט כשמדבר באנשים המגדרים כפרוצים אשר לגביהם חלים דינים וחמרות יותר מאחרים
(כמבאר באבן העזר סמן כה)

כמו כן יש להימנע מלהחזיק נהג קבוע למשפחה דבר הטומן בחבו סכנה עצומה.

שומרי בטחון, עם כל ההערכה והצורך החשוב יש להזהיר את ילדינו לשמר מהם מרחק רב.

מקוואות, במקום זה המיועד לטהרה מסתובבים בחיפוש אחר קרבנות, אנשים ירודים.

לכן אין לשלח ילד ללא לווי מבגר, הרבה נערים מדרדרים,
תחילת ירידתם דווקא במקווה.

ויישר חילם של כבוד העסקנים שליט''א ובעלי אותם המקוואות שארגנו שמירה צמודה על הנושא.

מתכון לבית מאשר -
במפגשינו עם נשים הרוצות להתקדם בשמירת ההלכה,
נתן להבחין שאחד מן הקשיים הבולטים לאותן מתקדמות הוא קבלת ההחלטה לכסות את הראש.

אותן נשים אינן שלמות בתוככי לבן עם הלכה זו.

מדוע עליהן לכסות את מה שניחנו בו ולהעלימו?
ולמה לרוקות מתר ולנשואות אסור?!

במאמר דלהלן ננסה לקרב את שכלנו מעט אל הבנת ההלכה.

עלינו להדגיש שאין בכוחנו למצות את טעמה של איזו הלכה.

אבל בכל זאת נשתדל קצת ''להטעים'' את חוק התורה, האוסר גלוי ראש לנשואות.

לצורך העניין, עלינו להקדים כמה שורות של משג ה''נישואין'' עצמו,
ואז יקל יותר להבין את חובת כסוי הראש לנשואה.

בהשקפת היהדות ה''נישואין'' הנם יצירה נעלית מאד.
הם אינם איזה חוזה שותפות גרידא.

הם לא רק הסכם של לבבות, שנים המעניינים להיות ביחד. הם הרבה יותר.

הנישואין הם בנין שבונה הקדוש ברוך הוא בעצמו!
במשפחה היהודית, הבעל והאישה נהיים כגוף ''אחד''.

כל עצמותם של הבעל והאישה מתמזגת יחד והופכת להיות חטיבה חדשה, אחת לגמרי.

לצורך הצלחת הדבר החדש הזה (שהוא מהדברים היקרים בעולם),
יש צרך לקים כמה חוקים.

כמו שפשוט לכל שהצלחת תפקודו של כל מכשיר,
מותנית בקיום החוקים והתקנות שלו.

כל פעלה שאדם עושה ורוצה שתצליח, עליו לנהג לפי ההוראות והחוקים דווקא.

כך זה בכל שטח בעולם, וכך זה גם בהצלחת ה''משפחה'':
בורא עולם קבע חוקים ל''משפחה'' , ורק קיומם מבטיח את הנישואין
המאשרים.

אחד מחוקים אלה הוא כסוי הראש לנשואה.

עטרת ראשה של אם הבית, אינו נושא לסקרנות של כל מהלך הרחוב.

כזה ''חק'' יש בנישואין! ואין זה נחשב להגבלה.

גם המלכה אינה מסתובבת עם כתרה בגלוי בשוקים,
ואיש לא יאמר שהמלכה מוגבלת בגלל זאת.

הגבלות הבאות מחמת יקרתו של דבר אינן אלא תועלת.

משל למנגינה נפלאה, אם מגבלים וכבולים לתוים יהיה הכל נהדר.

ואם לא היא תצרם ותרגיז מאד! כלל הוא בכל דבר שבעולם.

דבר יקר אינו פרוץ ובלי כבלים! גם ה''נישואין'' הם מנגינה נפלאה, ויותר מכך.

אולם אימתי? כאשר שומרים על הכללים שלהם, אשר קבע השם יתברך, בורא הכל.

חריגה מההוראות צורמת! אישה החושפת עצמה לעיני אחרים,
מכניסה חיץ בינה לבין בעלה.

וזאת אף אם הדבר אינו מרגש לנו כלל.

והלא המציאות מוכיחה לנו, כי ''שלום הבית'' קים דווקא בבתים שבהם הצניעות נשמרת בקפדנות.

ואל יאמר אדם למה להיות חשדניים כל כך?
כי הלב אינו מבקש רשות.

הוא מתאוה ומושך את האדם בלי לשאול לדעתו כלל.

אין מרגישים במשהו מיד, אך ברבות הימים הפרצה גודלת.

והתורה הקדושה קבעה את המחסום מיד בתחלת הדרך!

ואם תאמר אם כן תלבש האשה שחרים,
ותאסר על עצמה כל מיני נוי שבעולם!

התשובה, חז''ל הקדושים ירדו לעמק נפשו של האדם
(ו, הלא הם ממחי הנפש הגדולים שבעולם) וקבעו,
ששער אצל נשואה זקוק לכסוי ואצל רוקה לא.

ודברי חז''ל קדש הם.

מה שקבעו והחליטו אלו הן בדיוק נמרץ החוקים והתקנות הנדרשים כדי שיהיו ה''נישואין'' מאשרים, וכדי שאדם זר לא יהרוס את ביתו שלו, או את טהרתו שלו, בגלל אישה זו.

לא בהליכה יחידה ברחוב בראש מגלה מבחינים ברעה.

אולם הטפטוף הרב פועל לאט את פעולתו.

זר לוקח כאן משהו השייך דווקא לנישואין אלה... וממילא מתחילה ההתערערות.

אף המכסה ראשה אינה רואה מיד את הברכה שבכך,
אולם ''אחרי המעשים נמשכים הלבבות'' ,
ובעצם היא בונה קשר אמיץ לבעלה, עמק וחזק.

הבית בנוי על פי חקי התורה מוגן מכל מיני משברים (הקימים בשאר בתים),
והנו יציב ומאשר מאד מאד...
שידוכים לדתיים


זכויות שמורות מתוך המאגר התורני "תורת אמת"