עשיית מלאכה
כתב מרן השלחן ערוך (סימן סד סעיף א):הנושא בתולה, צריך לשמוח עימה שבעה ימים,
שלא יעשה מלאכה, ולא ישא ויתן בשוק,
אלא אוכל ושותה ושמח עימה. ע"כ.
ומכל מקום, מלאכת דבר האבד,
שאם לא יעשה החתן עתה הוא יפסיד,
מותר לו לעשות לאחר בקשת מחילה מהכלה.
על כן,
אם יש חשש שיפטרו את החתן מעבודתו עקב העדרותו בשבעת ימי המשתה,
יבקש רשות ומחילה מהכלה, ואז רשאי לעבוד.
ומכל מקום, ישים לב ככל היותר לשמח את כלתו כשחוזר מעבודתו,
ואף יתקשר אליה משם כפי האפשר,
כדי להראות לה שמחשבתו עליה,
ועובד בלית ברירה.
(שו"ת יביע אומר חלק ד אבן העזר סימן ח)
מעשה באלמן בעל חנות שנשא בתולה,
והיה לו צער להשאר בביתו ולא לצאת לחנות,
מפני שהיה זה דבר האבד,
והתיר לו הגאון רבי חיים פלאג'י בג' תנאים:
א. שלא יעשה בעצמו שום מלאכה, ואפילו לכתוב בפנקס ולקבל המעות,
אלא לייעץ לפקידים ולהשגיח שם.
ב. שילך עד חצות היום בלבד,
ולאחר מכן ישוב מיד לביתו לעשות סעודה ומשתה עם הכלה,
ובהליכתו ובחזרתו שני נעריו עמו.
ג. רק לאחר קבלת רשות מהכלה.
וכל זה דוקא באלמון עם בתולה, ובעיר קטנה ואנשים בה מעט,
שאין לחוש שילמדו ממנו חתנים אחרים,
משום שאין זה מצוי ורגיל נישואי אלמון עם בתולה. ע"כ.
אולם בשו"ת מנחת אלעזר ממונקאטש כתב,
שכל שזה דבר האבד וגם הכלה מוחלת,
הרי זה מותר, וכן הסכימו האחרונים בלא שאר התנאים הנ"ל.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 251-252