"דבֵרי חכמים בַנחת ִׁנשמעים" (קהלת ט יז)
נקודה נוספת וחשובה:
דרכה של מרת אמי הריני כפרת משכבה,
במשך כל השנים היה להשרות אוירה של שמחה בסביבתה,
דיבורים בנחת ובאורך רוח, בבחינת "לא ברעש ה'",
אלא "קול דממה דקה".
גם בהיותי ילד ואפילו בחור,
אם הייתי רוצה לישון עוד מעט ב"בין הזמנים" בבוקר,
זה היה דבר מוזר בעיניה, ובמתק שפתיה,
בכמה מילים קצרות שהיתה אומרת או בבדיחותא מעט,
הייתי כבר קם, זה כבר לא היה מתאים להמשיך לישון.
אינני זוכר מעודי שצעקה עלינו בבית,
הגם שבילדותי פעמים שהייתי עושה מעשי 'קונדס' ככל הילדים,
אבל בעדינות שהיתה בה, הכל על מקומו בא בשלום.
מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמוד 11