ההסתדות בשידוכים נגד הס״מ, שלא יבטל השידוך:


 מובא שאמר הגאון רבי פינחס מנחם מפילץ זצ״ל (בעל שפתי צדיק), 
 שמקובל שהבעל דבר, השטן, אינו מניח לעשות שום שידוך, 
בי יודע שגם מן הפחות שבפחותים יוכל להוולד משיח
(בישישים חכמה עמי שד״נל). 

 ובזה יש להבין מנהג ישראל קדוש, 
שמקפידים לא לפרסם שום שידוך,
עד אחר גמר הדבר ממש.

וכששוברים כלי, שזהו חלקו,
כי הוא נהנה מהיזקים ודברים שבורים ופגומים, אז כבר מפרסמים,
ויש שמקפידים שאפי׳ האחים והאחיות של המחותנים אינם יודעים.

ונראה שכל זה הוא כדי להסתיר ולהעלים ל בל יקטרג,
וכשנגמר הדבר אז הוא כבר אחר המעשה ואין להשיב.

ובס׳ בעל שם טוב עה״ת(פר כי תצא) כתב בשם הבעש׳׳ט זי״ע למה מותר לשנות בשידוכין,
ותירץ דהוא משום שה0״מ והפמליא דיליה רוצים לבטל השידוך שלא יעשה,
וע״כ אומרים קצת שקר, ובכך משתקים אותם.

ובמאה שערים מכתבי הרב התניא מביא טעם למה מותר לשקר,
והוא משום דשידוך הוא למעלה מדרך הטבע, והוא כקריעת ים סוף,
כמבואר בהז״ל
(סוטה דף ב ע׳׳א, סנהדרין רף כ״ג ע״א/ ע״כ מה שמשקר בעוה״ז עולם השקר,
מתזיא כשיקרא, אבל באמת בעלמא דקשוט הוא אמת לאמיתו.

ובזה יש ליישב ג״כ מה שנהוג לכתוב אצלנו בנוסח התנאים בהתחייבויות ״במדובר״,
ועל זה חותמין העדים, על אף שאין הם יודעין מה המדובר,
וגם אם היו יודעים על המדובר מ״מ כיון שלא נזכר בשטר פרטי המדובר אין כאן חלות דין של עדות ושל שטר,
דהעיקר חסר מן הספר,
ואיזה תביעה יוכל ראובן לתבוע משמעון על פי שטר כזה. 

 ויובן דהנה השלחן העזר (סי׳ ס״ב סק״א) מביא הטעם שיש לכתוב תנאים,
דקיי״ל באה״ע (סי׳ כ״ו ס״ר) דבעינן שדיך תחילה ומטעם זה כותבין
בתנאים שפלוני בן פלוני ישא פלונית ועי׳׳ב נקרא שידוך׳ עיי״ש.

ונהי דעל השידוכין לא שייך קנין דהוי קנין דברים במ׳׳ש סמ״ע
(סי׳ רמ״ה סק׳ב/ שו״ת נוב״י קמא(ירד סי״ ס״ח/ שו״ת ברית אברהם (חו׳מ סי״ י׳ב)
ושלחן העזר
(סי׳ ב׳ סק״0 .ו למה צריכין החתן והכלה לקבל קבין, אך מאחר ומבלי שיהיה בו אחיזה בדבר שבממון לא חל הקנין על זה בלבד כסמ״ע הנ״ל,
לכן מתפיסין בו חלות דין ממון שיחול חלות קבין,
אפיי בכל שהוא שפיר חל עי״ז הקנין על שפב״פ ישא את פלונית.

ומאחר וענין הממון שבזה אינו אלא בכדי שיחול חלות הקנין על הנישואין,
לכן סגי בזה שבותבין כמדובר, כי יהיה המדובר אשר יהיה,
מ״מ באלו המלים שהיה התחייבות של ממון כל שהוא,
לכן אף שאין אנו יודעין בכמות המדובר מ״מ מאחר ויודעין שהיה התחייבות ממון,
ולבן כותבין כפי המדובר אף שהם אין יודעין על המדובר ולא נזכר בשטר שום פרטי המדובר,
משום שזה רומז שאין הבטחה מפורשת וניתן לבל הצד לפרשו לפי רצונו ועי״ז עלול לטיכטוכים ויוכל לגרום שלא יתקיים השידוך ח״ו,
לכן אין הסט״א רואים צורך לעשות מניעות לפי שמסיחים דעתם.

וא״כ לפ״ז י״ל דמאחר וכל ענין התנאים בחלות הממון אינו אלא שהחיצונים לא יתאמצו לבטלו,
וא״כ בזה שהתנאים הם כפי שהתנו ודיברו הצדדים ביניהם,
די בזה בכדי שהחיצונים לא יתאמצו לבטלו,
דמאחר והוא על תנאי אין החיצונים מתגרים בזה כנ״ל.

ואפשר לומר עוד שהקנין על שישלטו בנכסיהון שוה בשוה,
וראה בפנים פרק כ״ח ט״ז שהבאתי דברי המהרש״ק בספרו שו״ת טוטו״ד (ח׳ג סי׳ קפ״ה)
שהכוונה שהאיש לא יעשה בלי עצתה וכן האשה לא תעשה בלתי עצתו וא״כ ע״ז שייך קנין.


מתוך הספר נטעי גבריאל (שידוכים ותנאים) עמודים לד'-לו'