הכל לפי הענין


ברור שיש מקרים יוצאי דופן, כי פעמים שהאדם אינו בקו הבריאות,
ואין ביכולתו לישא אשה, או שמרגיש בנפשו שאינו יכול לישא אשה שתהיה לו לעזר ולשמחה, 
אם אינה בעלת מדות תרומיות יוצאת מן הכלל, וכל נישואין שחוץ מזה, 
אינם אלא רע בשבילו ולא טובתו כלל, בודאי שאינו חייב לישא אשה,
שלא יצא שכרו בהפסדו, שתגרום לו ירידה ואבדון השמחה, חס ושלום.

על כן, הנכון להתייעץ בכל מקרה עם רב מורה הוראה, וכאשר יורהו כן יעשה.

כתב הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין בספרו ערוך השולחן (סימן א ס"ז):
אף על פי שקיים אדם פריה ורביה, ויש לו הרבה בנים ובנות,
אם מתה אשתו או גירשה, אסור להיות בלא אשה שנאמר 'לא טוב היות האדם לבדו'... 
ומסתימת לשון הש"ס והפוסקים משמע שאפילו הוא זקן, חייב ליקח אשה.

והנה ראינו ושמענו גדולים וטובים שלעת זקנותם במיתת נשותיהם,
 אינם נושאים אשה עד יום מותם.

ואפשר לומר שכיון שהטעם הוא רק משום הרהור עבירה,
והם יודעים בעצמם שרחוקים מהרהור מפני זקנותם וחולשתם, לכן פוטרים את עצמם מזה. עי"ש.

ובשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן רכג) כתב,
פשוט להלכה שגם בימי זקנותו אין לו לעמוד בלי אשה,
וחיוב זה אינו פוקע מן האדם לעולם. 

ובשלחן ערוך ובפוסקים אינו מוזכר גבול לחיוב זה, 
ומשמע שגם בזיקנה גבוהה למעלה משמונים שנה.

אך פשוט שאם האשה בת מדות רעות ובעלת קטטה כל כך, שלפי טבעו לא יוכל לסבול אותה,
ובטל הטעם שאמרו חז"ל 'כל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה', 
כי יהיה לו עימה יותר ביטול תורה, וגם לא תועיל לו לענין הרהורי עבירה, אינו חייב לישא. 

וכמו כן, אם בימי הזקנה מרגיש בנפשו לפי תכונתו ומצבו ומעמדו, 
שקשה לו לסבול ולקבל בת קטטה וכיוצא בה, 
ורק אשה כשרה ונשמה יקרה ובעלת מדות טובות יוצאת מן הכלל, 
תהיה לו לעזר ולשמחה, וכל נישואין שחוץ מזה אינם אלא רע בשבילו ולא טובה כלל,
 אינו בכלל החיוב של 'לא יעמוד אדם בלא אשה', כי יצא שכרו בהפסדו,
 שתגרום לו חס ושלום ירידה וגם אבדון שמחה, היפך המבוקש. ע"כ.

ומעשה שהיה בליל י"ב בתשרי ה'תשע"א, כאשר חגגו את יום ההולדת ה - 90 
של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בביתו.

על השלחן הונחה עוגה גדולה מאוד, עם כיתוב המספר 90 בגדול.

עת הסתכל מרן על העוגה, החל פתאום לבכות, ולא הבינו מה פשר הבכי הזה. 

לשאלת הנוכחים, ענה להם מרן:
מי יודע אם לא ידונו אותי בשמים על כך שלא נשאתי אשה,
אחר פטירת הרבנית מרגלית ז"ל, הרי התורה אומרת: 
"לא טוב היות האדם לבדו". ע"כ.

 וצריך לומר שמן הסתם היתה דעתו של מרן למעשה כדעת הרב שבט הלוי הנ"ל.

שידוכים לחרדים

מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 90-91