משך זמן הפגישות
אין להאריך בפגישה, וכבר אמר שלמה בחכמתו (משלי י יט):
"ברב דברים לא יחדל פשע, וחשם שפתיו משכיל",
ואמרו חז"ל (מסכת אבות פ"א מ"ה):
"ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו...
וכל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו... וסופו יורש גהינם".
וכשמאריכים מדי בדיבורים, יכולים להגיע בקלות לשחוק וקלות ראש,
ואמרו (שם פ"ג מי"ג): "שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה".
על כן, הנכון שהפגישה תארך כשעה עד שעתיים לערך.
ואולם, במקרה שהתפתחה שיחה בנושא מסויים שיש צורך להבהירו כראוי,
ולברר בו דברים שיש בהם תועלת מן העתיד,
בודאי שרשאים להאריך ולדבר בהם עד שיתבררו ויתלבנו הדברים היטב,
וההכרח לא יגונה, כי זו באמת מטרת הפגישות לדעת ולהכיר מי יהיה השותף לחיינו ולחינוך הילדים.
כתב המאירי:
לא הזהירו מלדבר עמה בענין צרכי הבית בכלליו ופרטיו וענייני הוצאותיו ושאר הדברים כפי הצורך,
אם מעט ואם הרבה, שכל שדיבורו עמה בדברים הצריכים,
אין הדבר גורם רעה, כי המחשבה טרודה בצורך העצה.
אבל הזהיר על הדיבור שאין בו צורך,
בדברי שלום ודברי הבאי כסיפור המאורעות וכיוצא באלו,
שאם יקרהו לדבר בדרך מקרה, לא ירבה בכך,
ואפילו באשתו אמרו כן שלא יגרום רעה לעצמו,
וכל שכן באחרת אפילו בפנויה. ע"כ.
ומכאן תוכחה מגולה לאותם בחורים שמאריכים בפגישותיהם 1 ו-5 שעות ויותר.
ומה יענו ביום פקודה על דברי חז"ל שגורם רעה לעצמו... וסופו יורש גהינם?!?!
ומרן זצוק"ל היה מקפיד מאוד, ומזהיר שלא לעשות פגישות שעות על גבי שעות,
ושלא לשוב בשעת לילה מאוחרת. (נז)
והנה הרמב"ם כתב (הלכות איסורי ביאה פכ"א ה"ב):
אסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מהעריות,
או לשחוק עימה או להקל ראש, ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור.
והמתכוון לדבר זה, מכין אותו מכת מרדות... ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבודקה,
כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה, ואין בזה צד איסור, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן,
ומבואר שלא התירו חז"ל אלא להסתכל על הפנויה כדי לדעת אם ישאנה,
אבל שאר דברים המובאים לעיל, כמו לקרוץ ולרמוז לה, או לשחוק ולהקל ראש עמה,
או הרחת בשמים שעליה, לא התירו כלל ועיקר.
וכשמאריכים בדיבורים שאינם עניניים כל כך,
כאותם בחורים המחפשים חוויות וצחוקים מהעבר וההווה להעביר עוד כמה שעות,
וכדי שיוכלו לספר לחבריהם שהפגישה ארכה הרבה שעות, הרי זה ודאי בגדר ריבוי שיחה,
ונכשלים באיסור שחוק וקלות ראש,
וכבר נאמר (ויקרא יט יד): "ויראת מאלהיך אני ה' ".
ומכל מקום, שיחה נעימה שיש בה חיוך קל על השפתיים,
המשרה אוירה שמחה וטובה, בודאי שרצויה היא וטובה מאוד, כי כך ראוי להיות בפגישה,
ולא בפנים רציניות וחתומות.
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 119-120