מהתורה או מדברי חכמים
כל סיוע שאדם מסייע להקים בית בישראל,אם בהצעת שידוך או בליווי שידוך עד סיומו בטוב, אם בעזרה כספית לחתן ולכלה,
אם בייעוץ עצות טובות ומועילות לחתן, בקניית חליפה, עניבה, נעליים ועוד.
וכן חברה המציעה לכלה עצות טובות, או מאפרת ומקשטת אותה וכו',
וכן שושבין המלווה את החתן לכל צרכיו, או שושבינית המלווה את הכלה לכל צרכיה,
וכל כיוצא מדברים אלו, לדעת רבים מהפוסקים, הרי הם מקיימים מצוה מן התורה,
שכל זה בכלל מצות גמילות חסדים.
ואף לאומר שזו מצוה מדברי חכמים, מודה שמקיים בזה מצות התורה של "ואהבת לרעך כמוך".
(חזו"ע אבלות א א) חז"ל דרשו (מסכת בבא מציעא ל ע"ב) על הפסוק (שמות יח כ):
"והודעת להם את הדרך ילכו בה" - זו גמילות חסדים.
ומכאן למדו רבים מרבותינו הראשונים
(הלכות גדולות, הרמב"ן, תלמידי רבנו יונה, הריטב"א, היראים, הרשב"ץ, הריא"ז ועוד)
שמצות גמילות חסדים היא מן התורה, ויש שלמדו כן מהפסוק "והלכת בדרכיו".
ואמנם לדעת הרמב"ם זו מצוה מדברי חכמים, שכתב (הלכות אבל פי"ד ה"א):
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, וללוות האורחים, ולהכניס הכלה,
וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור.
ואף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך",
שכל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותם לאחיך בתורה ובמצוות.
ואף חברותיה של הכלה העוזרות לה בקישוטיה לייפותה,
וכן השושבינות שלה, מקיימות מצוה כנ"ל, שכן מבואר במדרש
(בראשית רבה ח יג כח, יח א. ילקוט נחמני א תפט. שבת צה ע"א):
אמר רבי שמלאי, מצאנו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות, מברך חתנים מנין,
שנאמר (בראשית א כב): "ויברך אותם אלוהים".
ומקשט כלות מנין, שנאמר (שם ב כב): " ויבן ה' אלוהים את הצלע",
מלמד שהקב"ה קישטה לחוה בעשרים וארבעה קישוטים,
ככלה שצריכה עשרים וארבעה קישוטים.
'ויבן' - מלמד שקלעה הקב"ה [את שערותיה] של חוה.
ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם.
ומיכאל וגבריאל היו שושבינין של אדם. (השווה למסכת ברכות סא ע"א ועירובין יח ע"א)
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 135-136